פיצוי של 80,000 בגין רשלנות מכון בריאות וכושר

דרגו את המאמר

אחריות חדר כושר לפציעה של מתעמלת אשר נפלה מהליכון

אימון בחדר כושר יכול להיות מהנה ובריא. אבל, פעילות זו עלולה להיות גם מסוכנת, כפי שתעיד תביעתה של מתאמנת שחזרה להתאמן במכון הכושר שלה לאחר שביצעה ניתוח בברך.

לאחר שהתובעת סבלה מגידול בעצם ברך שמאל, היא עברה סדרת טיפולים וניתוח. הרופאים המליצו לה לחזור לפעילות גופנית באופן הדרגתי ולהגיע לחדר הכושר כדי לחזק את השרירים. חודשיים לאחר הניתוח חזרה התובעת להתאמן בחדר הכושר של הנתבע, אצלו התאמנה גם לפני הניתוח. אין מחלוקת בין הצדדים כי בפגישה שקדמה לחזרתה של התובעת לחדר הכושר, התובעת ציינה בפניו של הנתבע כי היא מצויה לאחר ניתוח ושהאימונים שלה בחדר הכושר הינם חלק מהליך שיקומה.

אירוע התאונה

התובעת טענה כי בפעם השלישית שהגיעה לחדר הכושר, היא שאלה את הנתבע האם היא יכולה לעלות על ההליכון. הנתבע השיב שכן ועובד המכון כיוון את ההליכון עבור התובעת והלך. לטענתה, ההליכון האיץ באופן פתאומי והיא נפלה על הרצפה.

הנתבע לעומת זאת, טען כי ראה את התובעת עולה על ההליכון, ולאחר מספר דקות הוא הבחין בכך שהיא הצליבה את רגליה ונפלה כתוצאה מכך. טענתו הייתה שהנפילה הייתה מקרית וכתוצאה מטעותה של התובעת. לאחר אירוע התאונה, התובעת תבעה את הנתבע בגין רשלנות והפרת חובה חקוקה.

הפרת חובה חקוקה

סעיף 4 לחוק מכוני הכושר קובע כי מכון כושר יקבל מתאמן רק לאחר שהוצגה בפניו תעודה רפואית שמאשרת את כשירותו של המתאמן. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת לא הציגה בפניו של הנתבע תעודה שעומדת בדרישות החוק. למרות זאת, בית המשפט מציין כי על פי פקודת הנזיקין, התובע על פי עוולה של הפרת חובה חקוקה חייב להוכיח כי יש קשר סיבתי בין הפרת החיקוק והנזק שנגרם.

במקרה זה, אין מחלוקת כי התובעת סיפרה לנתבע על מחלתה ועל המלצת הרופאים. לכן, נראה כי תכלית החיקוק מולאה ולא מתקיים הקשר הסיבתי בין הפרת החובה והנזק הנגרם. גם אם התובעת הייתה ממציאה לנתבע את האישור, לא ניתן להגיד שהאירוע לא היה מתרחש. על כן, תביעתה בשל הפרת החובה החקוקה נדחית.

רשלנות בשל מכשירים לא מתאימים

התובעת טענה כי מכון הכושר התרשל בכך שלא רכש הליכונים בעלי מפסק אוטומטי או שרוך ביטחון. בית המשפט מציין כי התובעת לא הצליחה להוכיח כיצד שימוש במכשירים הללו היה מונע את נפילתה. בנוסף, ניתן לציין כי הדין הנוהג אינו מחייב לנקוט באמצעי הזהירות המקסימאלים, אלא אמצעי זהירות סבירות בנסיבות העניין. לכן, תביעת הרשלנות בשל אי רכישת המכשירים נדחית.

רשלנות בשל אי השגחה

למרות שיש מחלוקת עובדתית בין הצדדים, באשר לאופן נפילתה של התובעת, בית המשפט קובע כי אין צורך להכריע בין המחלוקות לשם הכרעה בשאלת החבות. לאמור, גם אם התאונה התרחשה כתוצאה מהצלבת הרגליים של התובעת, אין לכך השלכה על הקביעה כי הנתבע במקרה זה התרשל.

במקרה זה, הנתבע היה חב חובת זהירות מוגברת כלפיה של התובעת. הנתבע הכין עבור הנתבעת תוכנית אימונים מיוחדת, תוך כדי שהוא שם לב למצבה הרפואי והגופני. כאשר הוא מודע לתהליך השיקום של התובעת, היה עליו לקבוע אמצעי זהירות מיוחדים, בשים לב למגבלותיה. בית המשפט פסק כי התובע היה חייב להעמיד ליד התובעת מדריך על מנת שיתרשם מיכולותיה. הדגש אינו על מדריך ליד כל מתאמן, אלא מדריך ליד מתאמן בעל מאפיינים מיוחדים, דוגמת המאפיינים שהיו לתובעת.

בית המשפט הדגיש כי לא ניתן לחייב את מכוני הכושר להצמיד מדריך לכל מתאמן. קביעה מסוג זה הייתה מטילה על מכוני הכושר נטל שהם לא היו יכולים לעמוד בו. למרות זאת, במקרים מיוחדים בהם המתאמן נמצא בקבוצת סיכון, אז נראה כי חלה החובה על חדרי הכושר להצמיד למתאמנים הללו מדריך שילווה באופן צמוד את המתאמן, לפחות באימונים הראשונים.

לסיכום, בית המשפט מוצא את הנתבע כאחראי על נזקיה של התובעת. בגין ראשי הנזק של הפסדי השתכרות, פגיעה בכושר השתכרות עתידי, עזרת צד ג',הוצאות, וכאב וסבל, התובעת מקבל פיצוי בסך כולל של 80,000 ₪.