האם ישולמו פיצויים לנאשם שזוכה בדין פלילי על ידי המתלונן?

דרגו את המאמר

תביעה נזיקית בעקבות הגשת תלונה במשטרה

תא (עכו) 10827-01-11‏

בית המשפט השלום בעכו דחה תביעה אשר הוגשה על ידי שני אחים, כנגד שכנם, בעקבות "עוגמת נפש שנגרמה להם בגין הגשת תלונה כנגדם במשטרה על ידי הנתבע". האחים טענו כי בעקבות סכסוך בינם לבין הנתבע, האחרון הגיש כנגדם "תלונה שקרית" למשטרה אשר בסופו של היום הביאה להגשת כתב אישום כנגדם, כנגד קרובי משפחה שלהם ונאשמים נוספים.

יש להדגיש כי התובעים במקרה הנ"ל זוכו על ידי בית המשפט מחמת הספק, וזאת לאחר שלא הוכח כי הם ביצעו את העבירות שיוחסו להם (איומים וגרימת נזק לרכוש). עם זאת, גיסם הורשע בעבירות אלה, ואביהם הורשע באיומים. יתרה מכך, העבירות התבצעו על ידי המורשעים באירוע אחד בו נכחו גם התובעים. במילים אחרות, התובעים היו נוכחים באירוע הפלילי, אך לא היה ברור אם הם ביצעו בפועל עבירות שיוחסו להם בתלונת הנתבע.

תביעה על סך 350,000 שקלים

התביעה הנזיקית הוגשה על סך של 350,000 שקלים. התובעים טענו כי הם היו זכאים לפיצויים וזאת בשל "ההוצאות הרבות שהיו להם בגין כתב האישום" והעובדה שהם "נאלצו להתמודד עם דברי בלע ושמועות" אשר "הלבינו את פניהם ברבים". כמו כן, התובעים הקפידו לטעון פעם אחר פעם כי תלונתו של הנתבע כלפיהם הייתה "תלונת סרק" ועל כן יש לחייבו במלוא נזקיהם. מנגד, הנתבע טען כי תלונתו הייתה כנה ואמיתית ועל כן דין התביעה להידחות. כמו כן, הנתבע טען להיעדר עילה כנגדו מכוח סעיף 81 לחוק העונשין. סעיף זה קובע כי בית המשפט יחייב מתלונן לפצות נאשם רק כאשר זה זוכה לאחר שהשופט נוכח לדעת ש"התלונה הוגשה ללא כל יסוד, באופן קנטרני או בקלות ראש".

      לעומת זאת:

• תושב יצהר יזכה לפיצויים מהמשטרה בעקבות מעצר שווא והליך פלילי שהסתיים בזיכוי

בית המשפט בחן את הכרעת הדין אשר ניתנה בעניינם של התובעים (ואשר בסופה הם זוכו מחמת הספק) וקבע כי אין לקבל את התביעה. הודגש כי אף אחד מהצדדים, לא הנתבע ולא התובעים, נתפס כאמין בפני בית המשפט בעת מתן הכרעת הדין. דהיינו, הייתה בעייתיות משמעותית במהימנותם והיה קשה להתבסס עליה במסגרת ההליך האזרחי.

זאת ועוד, הודגש כי התובעים לא זוכו באופן מוחלט מהאשמות אשר יוחסו להן, אלא רק מחמת הספק. נקבע כי עדותו של הנתבע בהליך הפלילי לא הייתה "עדות שקר" אלא בית המשפט בחר שלא להאמין לו בשל חשש להגזמות שונות מצידו. השופט קבע כי לא הוכח כלל וכלל שתלונתו של הנתבע הייתה "תלונת סרק שקרית שהוגשה לשווא". למעשה, התובעים היו נוכחים באירוע אלים כלפי הנתבע, ביחד עם עוד כשבעה או שמונה מבני משפחתם, ולבסוף הם זוכו רק בגין אי יכולת להוכיח את מעשיהם הספציפיים במהלך המקרה.

"לא מצאתי בהכרעת הדין, אפילו לא ברמז, כי מדובר בתלונה שהוגשה כנגד התובעים ללא כל יסוד. נהפוך הוא, נראה כי זיכוי התובעים נעשה מחמת הספק ודי לחכימא ברמיזה", קבע השופט בפסק הדין עם דחיית התביעה.