שיקולי ערכאת ערעור במסגרת ערעור על חישוב פיצויים בתביעת נזיקין
| דרגו את המאמר |
|
בית המשפט העליון נדרש לבחון שני ערעורים אשר הוגשו כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בתביעה אשר עניינה תאונת עבודה של ימאי. מדובר בערעור אשר עסק בסכום הפיצויים שנפסקו עבור המערער בבית המשפט המחוזי. השופט יצחק עמית מצא לנכון לפרט את השיקולים העומדים מאחורי ההחלטה השיפוטית העוסקת בשאלה - האם יש להתערב בהחלטות הנוגעות לפסק דין אשר ניתן בערכאה הדיונית או לאו.
השופט עמית ציין כי בבואו לבחון את סכום הפיצוי אשר נפסק, פועל בית המשפט בשלושה שלבים עיקריים. שלבים אלו, אשר הינם סמויים לעיתים מן הקורא, מהווים למעשה את מהותה של הסוגיה הנ"ל. בשלב הראשון, בוחן השופט האם סכום הפיצויים הכולל אשר נפסק עבור המערער עומד ביחס סביר לנזק, זאת בהתחשב בנסיבות אישיות של המערער כגון גילו, תוחלת חייו, בסיס השכר, הנכות הרפואית, הנכות התפקודית וכדומה.
לאחר מכן, בשלב השני, בוחן בית המשפט את סכומי הנזק אשר נפסקו עבור המערער על פי ראשי הנזק השונים (אובדן כושר עבודה לעבר, אובדן פרנסה לעתיד, עזרה צד ג', כאב וסבל, וכדומה). השופטים אמנם בוחנים את רשאי הנזק הללו, אך אין הם נכנסים לעובייה של הקורה בכל ראש נזק. מדובר, על פי השופט עמית, ב"בחינה ממעוף הציפור שנועדה לבדוק אם קיימת חריגה בולטת מהמקובלות באחד מראשי הנזק".
קראו עוד בתחום:
- היחס בין נכות תפקודית לנכות רפואית במסגרת תביעה
- הסוגיה המשפטית - אשם תורם וקטינים
- פיצויים עונשיים, אימתי?
במילים אחרות, גם במידה וערכאת הערעור סבורה כי ניתן היה לפסוק סכום אחר מהסכום אשר נפסק, לא תשנה היא את החלטת בית משפט קמא כל אימת שלא נפלה בהחלטת הערכאה הדיונים "טעות בולטת" (כלשונו של השופט עמית). בשלב השלישי והאחרון, בוחנת ערכאת הערעור האם ההתערבות בראש נזק או קביעה מסוימת, מביאה לשינוי מהותי בתוצאה הסופית.
דחיית ערעור אינה מהווה אשרור להחלטת בית משפט קמא
לדוגמא, במידה ויש להגדיל את הפיצוי בראש נזק אחד, ולהפחית את הפיצוי בראש נזק אחר, תיטה ערכאת הערעור להשאיר את פסק הדין כל כנו. במילים אחרות, אי התערבות בפסק דין של ערכאה דיונית בנזיקין, אין משמעותה בהכרח אישרור של כל ראש נזק וכל סכום וכל קביעה שנפסקה על ידי הערכאה הדיונית. ההתערבות נעשית במקום בו מצאה ערכאת הערעור כי יש להפחית או להגדיל את סכום הפיצוי הכולל או כדי להעמיד "הלכה על מכונה".
השופט עמית הביא לסיכום את דבריו של השופט ריבלין, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון:
"לעולם עשוי בית המשפט של ערעור לסבור כי ראוי היה לפסוק בראשי הנזק השונים יותר או פחות. ואולם סברה זו לחוד, עילת התערבות לחוד. מטיבו של הנושא, שיקול הדעת בו הוא תכופות רחב ביותר, ובשל כך נפרס ברגיל גם מתחם רחב של סבירות. דברים אלה אין בהם כל חדש – בית משפט זה חזר ופסק כי נטייתה של ערכאת הערעור היא שלא לשים את שיקול דעתה תחת שיקול הדעת של הערכאה המבררת בשומת הנזק.
כל עוד לא סטה בית המשפט קמא משיקולים סבירים ולא טעה טעות בולטת בהערכת הנזק, לא יבוא בית-משפט זה לעשות, ואין זה מתפקידו לעשות, חישובים אחרים במקומו על-מנת להעמיד את דיוקם של הסכומים שנפסקו על קוצו של יוד".
