אחריותה של עיריית ירושלים לתיקון מפגעים בשטחה במזרח העיר
| דרגו את המאמר |
|
אחריות עיריית ירושלים למפגעים במזרח העיר
האם עיירית ירושלים יכולה ואמורה לתקן מפגעים במזרח העיר, וזאת למרות הבעייתיות בגביית מיסים וכניסה לשטחים הנמצאים באזור זה? האם תושב מזרח ירושלים, אשר נפגע בגין נפילה ברחוב בשכונת אבו-תור, זכאי לפיצויים מהעירייה?
התובע טען כי בפברואר 1997 הוא הלך מבית דודתו בשכונת אבו-תור בירושלים, לכיוון המסגד אשר בשכונה. מדובר היה בכביש צר אשר שימש להולכי רגל של תושבי שכונת אבו-תור. התובע טען כי בקטע כביש אשר מרוחק מספר עשרות מטרים, שולי הכביש הסתיימו באופן חד וללא כל אמצעי בטיחות או הגנה מפני נפילה.
לטענתו, עסקינן בכביש ברוחב שלושה מטרים, באזור חשוך וללא תאורה מתאימה. הכביש הופך להיות צר והמקרקעין בצידו נמוכים ממנו בשלושה מטרים. בשלב מסוים, טען התובע, הוא נפל מהכביש אל המקרקעין הסמוכים ונגרמו לו נזקי גוף קשים שהותירו אותו נכה בשיעור של 100%.
האם התובע הוכיח את התאונה?
עיריית ירושלים טענה כי התאונה לא התרחשה מעולם והתובע לא הוכיח את התרחשות האירוע. עדי ראיה אשר פינו את התובע לבית החולים, טענו כי הם מצאו אותו גונח לבדו בתחתית המצוק. שני העדים לא ראו את האירוע, אך שמעו את קולו של התובע וחשו לעזרתו. עיריית ירושלים טענה כי נסיבות נפילת התובע הן בגדר השערה.
בית המשפט דחה טענה זו. השופט, עודד גרשון, קבע כי על פי מבחני השכל הישר, ניסיון החיים וההיגיון, לא מדובר בהשערה אלא במסקנה המבוססת בחומר הראיות.
מלבד התצהירים של העדים מטעם התביעה, הוגשה על ידי התובע חוות דעת מהנדס אשר ביקר במקום התאונה כשש שנים לאחר מכן, ומצא שבדרך המיועדת להולכי הרגל התקיים הפרש גבהים של יותר משלושה מטרים בין שני מפלסים. לסיכום, בית המשפט קבע כי יש לדחות את טענות הנתבעת ולהכיר בכך שהתאונה אכן התרחשה כפי שהתובע תיאר אותה.
אחריות העירייה
עיריית ירושלים טענה כי היא אינה אחראית לשכונת א-תור, אשר נמצאת במזרח העיר ומנוהלת למעשה על ידי ועד שכונה עצמאי. ועד זה, לטענת העירייה, ממונה על ידי השכונה וכל פעולה המתבצעת בשכונה נעשית ביוזמתו ובתיאום עם הנתבעת. לטענת העירייה, לא נעשה אליה כל פניה בדבר המפגע המדובר.
העירייה הוסיפה כי בנסיבות העניין לא מתגבשת האחריות הקונקרטית שלה כלפי התובע. לטענתה, שאלת האחריות הייתה צריכה להיבחן בהתאם למצב הנכס והאזור הספצפיים, ואי אפשר לבחון את הדברים במנותק.
בהקשר זה, העייריה ציינה כי מדובר בשכונה ותיקה במזרח ירושלים ואין בידיה התקצביים הדרושים על מנת להביא את התשתית בה לרמה המקובלת. זאת ועוד, השקעה כזו אף עלולה להטיל על תושבי העיר נטל שהם לא יוכלו לעמוד בו. כמו כן, נטען כי המצב הפוליטי השורר באזור מקשה אף הוא על כניסת העירייה לבצע העבודות הדרושות. בית המשפט קבע כי לאחר בחינת טענות הצדדים, יש להטיל על העירייה את האחריות העיקרית לפיצויי התובע.
האם עיריית ירושלים התרשלה ומדוע?
סעיף 35 לפקודת הנזיקין קובע כי אדם אשר עשה מעשה אשר אדם סביר לא היה עושה בנסיבות המקרה, חייב בפיצויים למי שנפגע כתוצאה ממעשה זה. ולהיפך, אדם חייב בפיצויים במידה ולא עשה הוא מעשה אשר ניתן היה לצפות ממנו לעשות בתור אדם סביר.
לעוולת הרשלנות שלושה יסודות – חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הפרת חובה זו, וגרימת נזק כתוצאה מההפרה. העיירה במקרה זה טענה כי לא התקיימה חובת הזהירות בינה לבין התובע, וזאת משום שהיא אינה אחראית (או יכולה להיות אחראית) למתרחש במזרח ירושלים.
קראו עוד על אחריות עיריות:
- תושבת בת ים תקבל פיצויים מעיריית חולון בעקבות נפילה על מדרכה משובשת
- פיצויים בגין נזקי גוף לילד שנפגע בביצוע קפיצת פארקור בהפסקה בבית הספר
- ילד נכווה במדורת ל"ג בעומר - עיריית עכו תשלם פיצויים
- אחריות עירייה לתשלום פיצויים בגין נפילה של תושב במדרגות ציבוריות
בית המשפט דחה טענה זו מכל וכל. בפסק הדין נכתב כי בין עיריית ירושלים לבין תושביה, גם במזרח העיר, קיימת אחריות מושגית וקונקרטית. חובת זהירות זו נובעת מהשליטה והזיקה בין הרשות לבין המשתמשים בדרך. על עיריית ירושלים מוטל אפוא למנוע מהתושבים להיות חשופים לסיכונים אלה, וכן היא נדרשת לפקח על הסרת מפגעים אלו.
עיירית ירושלים ציינה כי מדובר בשכונה ישנה אשר לא ניתן לשפצה ונטל שיפור התשתיות במקום עלול להטיל על תושבי העיר מעמסה שהם אינם יכולים לשאת.
"אכן, לעיתים אחריות עשויה להטיל מעמסה כספית על הרשות הציבורית, אך זה, כשלעצמו, אינו נימוק ראוי לשלילת חובת הזהירות", כתב השופט בפסק הדין, "העירייה הייתה יכולה היה להקים חומה מבטון, גדר או מעקה ו\או להציב במקום שלט ותאורת רחוב בעלות נמוכה. מדובר בחובות בסיסיות של הרשות המקומית כרשות ציבורית, וטיעון תקציבי אינו יכול להשמע בהקשר זה. מה גם שבנסיבות העניין טיעון שכזה שגוי מיסודו".
