אחריות עירייה לתשלום פיצויים בגין נפילה של תושב במדרגות ציבוריות

דרגו את המאמר

אחריות עירייה לנפילה של תושב במדרגות שבורות

האם עיריית אבו גוש אחראית לנזקי גוף אשר נגרמו לתושב הכפר לאחר שהאחרון החליק במדרגות ציבוריות שבורות, בשעת ערב? התובע הינו תושב הכפר הערבי אבו גוש והנתבעת הינה המועצה המקומית אבו גוש.

באפריל 2006, עת חזר התובע ממאפיה ליד ביתו, הוא נפל במדרגות ציבוריות אשר היו שבורות ועליהן מפוזרים שברי זכוכית. התובע טען כי כתוצאה מהנפילה הוא נחבל בברכו משברי הזכוכית והובהל לקבלת טיפול רפואי בט.ר.מ בירושלים.

התובע טען כי עד היום הוא ממשיך לסבול ממגבלות בתנועה וכאבים חזקים, וזאת בעיקר בעת שהוא מכופף את הברך או נמצא בכריעה. כמו כן, התובע טען כי הוא צולע ברגלו השמאלית, אינו מסוגל לעמוד לתקופה ארוכה ומוגבל בהליכתו. הנתבעת טענה כי יש להטיל את האחריות לקרות התאונה על מע"צ.

המסגרת המשפטית

סעיף 235(3) לפקודת העיריות [נוסח חדש] קובעת כי על הנתבעת, בתור מועצה מקומית, חלה חובת זהירות מושגית כלפי המקרקעין אשר נמצאת בשטחה המוניציפאלי ותחת חזקתה. כמו כן, על הנתבעת במקרה דנן חלה גם חובת הזהירות הקונקרטית שכן היא הייתה אמורה לדעת שמדרגות שבורות המלאות שברי זכוכית מהוות מפגע מסוכן לעוברים והשבים.

      קראו עוד על תביעות נגד עיריות:

• עבודה בשמש ללא אמצעי הגנה - תביעת מציל נגד העירייה
• הגשת תלונה לעירייה בגין בניה ללא היתר - האם הוצאת לשון הרע?
• 200,000 שקלים פיצויים בגין נזקי גוף לאישה בהריון לאחר תאונת רחוב בנהריה
• האם העירייה תשלם פיצויים בעקבות פציעה במגרש של בית ספר נעול ביום שבת?

על פי רוב, תביעות נזיקין מניחות את נטל ההוכחה על כתפי התובע. עם זאת, התובע רשאי לטעון כי הדבר מעיד על עצמו ויש להעביר את נטל ההוכחה אל הנתבעת. במקרה דנן, התובע היה סבור כי אכן חל סעיף 41 לפקודת הנזיקין אשר קובע את עיקרון הדבר מעיד על עצמו.

לטענתו, הוא לא יודע ולא יכול היה לדעת מהן הנסיבות המדויקות אשר גרמו לנפילתו, הנזק אשר נגרם לו היה על ידי נכס הנמצא בשליטתה הבלעדית של הנתבעת, ונראה כי האירוע מתיישב יותר עם המסקנה שהעירייה התרשלה ומאשר שהעירייה נקטה בזהירות הסבירה.

מי אחראי – העירייה או מע"צ?

כאמור, הנתבעת טענה כי המדרגות נשוא התובענה נבנו על ידי מע"צ כחלק מסלילת כביש 452. לטענתה, על פי סעיפים 10(1) ו-4(2) לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943, אשר הייתה תקפה במועד העבודות, חל איסור לעשות כל עבודות שיפור של קבע במרחק 25 מ' מאמצע הדרך, וזאת על מנת לתת לאותה הדרך רוחב של 50 מ'.

לטענת העירייה, מטרת הנחיות אלו הינה לשמור על בטיחות המשתמשים בדרך, דוגמת התובע, וכל שינוי צריך לקבל את אישורה של הרשות המקומית. למעשה, העירייה טענה כי הבנייה הראשונית של המדרגות הייתה כנגד החוק ומהווה, לפי החוק, עילה להגשת כתב אישום פלילי והענשה לפי חוק העונשין.

בית המשפט קבע כי טענות אלה של העירייה אינן מקובלות עליו. בפסק הדין נכתב כי ניקוי או תיקון של מדרגה שבורה, אשר הינו בבחינת השבת מצב המדרגות לקדמותו, לא מהווה שינוי של קבע אשר אסור לפי פקדות הדרכים ומסילות הברזל. מדובר בפעולות הדרושות לשם שמירה על תקינות המדרגות, ואין בו כל סיכון לנוסעים בו או לכביש. נהפוך הוא, השמירה על תקינות המדרגות היא אשר מבטיחה את שלומם של העוברים והשבים.

העירייה תשלם פיצויים

בפסק הדין נכתב כי בין העירייה לבין התובע התקיימה חובת זהירות מושגית והעירייה הייתה מחויבת לשמור על בטיחות ותקינות השטחים הציבוריים הנמצאים בשטחה (לרבות המדרגות נשוא התובענה). יחד עם זאת, דיני הרשלנות אינם מבוססים על אחריות מוחלטת אלא על עיקרון האשמה. דהיינו, לא כל ליקוי קטן ומזערי חייב להיות מתוקן באופן מיידי על ידי העירייה, ורחובות ומדרכות אינם שטחים נטולי פגמים ו\או סיכונים. העובדה כי פלוני נפל במדרגות מסוימות איננה מלמדת, לכשעצמה, על אחריות העירייה.

בית המשפט קבע כי במקרה דנן יש לקבוע כי התאונה נגרמה כתוצאה ממחדליה של הנתבעת. לפיכך, יש לראות בה כמי אשר נושאת באחריות לתשלום הפיצויים לתובע. השופט ציין כי אין לקבל את טענת הנתבעת כי ירידה במדרגות בשעות הערב וביום גשום הינם בגדר סיכון בלתי סביר שהתובע נטל על עצמו ושאותו לא יכולה ולא צריכה הייתה לצפות. ב

פסק הדין נכתב כי העירייה הייתה אמורה לצפות את הסכנה האורבת מהימצאותם של שברי זכוכית ושברים במדרגות, קל וחומר כאשר עוברים ושבים יורדים בהם בשעות החשיכה. החשש שעוברי אורח ייפגעו ממכשולים המצויים על פני המדרגות הוא חשש ממשי, שהנתבעת הייתה יכולה וצריכה לצפות.