פיצויים בעקבות נפילה של קשישה ברחוב בהרצליה

דרגו את המאמר

פיצויים בסך 33,000 שקלים בגין נפילה ברחוב בהרצליה

בית המשפט השלום בהרצליה פסק פיצויים בסך 33,000 שקלים לקשישה אשר נפלה ביציאה מבניין משותף בגין פערים בגובה מפלס קצה הבניין למדרכת הרחוב. התובעת, אשר כתוצאה מהנפילה נגרמו לה נזקי גוף שונים, הגישה תביעה בעקבות האירוע כנגד עיריית הרצליה. לטענת התובעת, העירייה ידעה על המפגע אך לא פעלה להסירו. כמו כן, נטען כי מדובר במקום בו ביקרו גורמים שונים מטעם העירייה, אך חרף כך לא תוקן הפער.

אחת העדויות המשמעותיות ביותר בתיק הייתה עדותו של בעל מספרה הסמוכה למקום התאונה. עד זה טען כי הוא ראה את נפילתה של התובעת ואץ להגיש לה כוס מים וכסא. כמו כן, העד הוסיף כי הוא המתין עם התובעת עד אשר הגיע למקום אמבולנס שפינה אותה לקבלת טיפול רפואי. העד טען כי הוא פנה לעירייה מספר פעמים בגין נפילות של עוברי אורח בשל מפגע זה. לדבריו, עשרות אנשים נפלו במקום זה, והעירייה לא פעלה באופן סביר על מנת לטפל בעניין.

      קראו עוד בתחום:

• בעל הכלב הזהיר, ובכל זאת הנפגע התקרב וננשך - האם פיצויים?
• נפילה בבריכה רדודה - האם סיכון בלתי סביר והאם פיצויים?
• פיצויים בעקבות טעות ברישום משטרתי אשר גרמה למעצר שווא
• עיריית חדרה תשלם פיצויים בגין סילוק מבקשי מקלט סודנים

העירייה לא התמקדה בסתירת התרחשות האירוע אלא בסוגית אחריותה לפיצויי התובעת. בית המשפט דחה את טענותיה של העירייה במרביתן. ראשית, העירייה טענה כי לא מדובר במפגע מסוכן כלל וכלל. לדבריה, מפקחים מטעמה בדקו את המקום והגיעו למסקנה כי מדובר במדרגה סבירה לחלוטין. מפקחים אלו לא הגיעו למתן עדות בפני בית המשפט ועל כן הוחלט שלא לקבל את טענות העירייה. כלל ידוע במשפט הוא כי אי הבאת עד אשר יכול היה לתמוך בטענות מסוימות עומדת לרועץ לבעל הדין אשר היה יכול ליהנות מטענות אלו.

האם בניית המדרגה הייתה רשלנית?

העירייה הציגה בפני בית המשפט טענה נוספת – רשלנות מצד הקבלן אשר בנה את המדרגה באופן מסוכן. בית המשפט דחה טענה זו מכל וכל. בפסק הדין נכתב כי האישורים לבניית הבניין, לרבות המדרגה המדוברת, ניתנו על ידי היתרי בניה מצד גורמים שונים בעירייה. אי לכך, ניתן לומר כי העירייה אישרה את המדרגה המסוכנת, או לכל הפחות התרשלה בפיקוח על הקבלן.

הערה לגבי זכויות אנשים עם מוגבלויות

בית המשפט מצא לנכון להתייחס, למעלה מן הצורך, לאי עמידתה של העירייה בחובותיה מכוח חוק שוויון זכויות אנשים עם מוגבלויות. חוק זה קובע כי כל אדם, גם כזה הסובל ממוגבלות מסוימת, זכאי להיות בעל יכולת להגיע לאזורים ציבוריים. המדרגה במקרה דנן, לכאורה, מהווה מכשול אשר מונע מנכים (לדוגמא, הנעים על כסא גלגלים) לעבור בבטחה.

בפסק הדין נכתב כי ניתן לראות שהקפדה על חוק שוויון זכויות אנשים עם מוגבלויות הייתה מועילה לא רק לנכים ומוגבלים אלא גם לכל אדם ואדם. הדברים נאמרים ביתר שאת כאשר מדובר בקשישה ילידת 1936.

"מרחב ציבורי נגיש לאנשים עם מוגבלות הינו גם מרחב בטוח יותר לאוכלוסייה הכללית", נכתב בפסק הדין, "היבט זה נכון במיוחד כאשר עסקינן באנשים כגון התובעת, שאמנם מחד גיסא אינם מוגדרים כאנשים עם מוגבלות, אך מאידך גיסא כבר אינם מצויים בשיא כוחם וכושרם".