פיצויים לאישה אשר נפגעה באתר עבודות בניה של הרכבת הקלה בי-ם

דרגו את המאמר

פיצויים בשל נזקים שנגרמו לקשישה במסגרת עבודות הרכבת הקלה

ת"ק 47630-02-11

בית המשפט קבע כי עיריית ירושלים, חברות סיטיפס וזלמן בראשי, וחברת הביטוח מנורה-מבטחים, ישלמו פיצויים לאישה קשישה אשר נפגעה באתר עבודות בנייה של הרכבת הקלה בעיר. במסגרת פסק הדין נדחו טענותיהם של הנתבעים לכך שהתובעת הייתה יכולה לפנות לטיפול ציבורי. נקבע אפוא כי הנפגעת הייתה רשאית לקבל טיפול רפואי במסגרת פרטית. בית המשפט דחה את טענותיהם של הנתבעים וקבע כי האחרונים אינם יכולים להכתיב לנפגע, אשר נגרמו לו נזקי גוף כתוצאה מרשלנותם, היכן לקבל את הטיפול הרפואי לטיפול בנזקיו.

      קראו עוד בתחום:

• האם פיצויים בעקבות נזקי גוף בגין נפילה במקום ללא תאורה ראויה?
• נפילה ברחבה לפני המדיטק בחולון ופיצויים לקשישה
• תלמיד ישיבה נפל למותו באתר בנייה הסמוך לפניימיה בה למד - האם פיצויים?

מדובר בתביעה אשר הוגשה על ידי אישה בת 77, כנגד הנתבעים, בבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים. התובעת טענה כי נגרמו לה נזקי גוף שונים בעקבות נפילתה בשנה שעברה באתר הרכבת הקלה בשכונת מגוריה – הגבעה הצרפתית.

התובעת טענה כי למרות שבוצעו במקום עבודות נרחבות, ולמרות שנשקפה מהן – בבירור – סכנה לציבור המשתמשים בדרך, הנתבעים לא השכילו לשמור על בטיחות העוברים במקום. בית המשפט קיבל את טענותיה של התובעת המבוגרת וקבע כי אכן הנתבעים התרשלו בפיקוח על שלומם של עוברי האורח במקום ועל כן הופרו במקרה זה חובות הזהירות המושגית והקונקרטית.

אושפזה ופנתה לשירות רפואי פרטי

בעקבות האירוע, האישה אושפזה בגין כתף שבורה. לאחר אשפוזה, היא הפעילה שירות רפואי פרטי ועתרה לפיצויים מהנתבעים. הנתבעים טענו כי הם מוכנים לפצות את התובעת רק בשיעור עלות הטיפול הציבורי. לטענתם, מדובר במקרה קלאסי בו הנפגע מנסה להתעשר שלא כדין וזאת משום שהוא מסרב לקבל טיפול רפואי ציבורי אשר היה הולם את מצבו.

בית המשפט דחה את טענות הנתבעים. נקבע כי "לנתבעים לא הייתה כל זכות לקבוע לתובעת את אופן הטיפול אשר האחרונה החליטה לקבל. אכן, כל צד – גם בתביעות נזיקין – מחויב להקטין את נזקו. עם זאת, הקטנת הנזק הינה עיקרון אשר יש לבחון אותו בזהירות ובמשורה".

דהיינו, הנתבעים לא היו יכולים ליהנות מכך שהתובעת הייתה פונה לקבלת "טיפול פחות ממה שמגיע לה". הוצאות השר"פ במקרה דנן הוגדרו על ידי בית המשפט כ"סבירות" ונקבע כי התובעת לא הייתה צריכה "להמתין עד אשר קופת החולים ובית החולים יתעוררו ויעניקו לה מענה רפואי". בסופו של היום, הנתבעים חויבו בפיצוי התובעת בסך של כ-30,000 שקלים.