``הסתכנות מרצון`` - קורס צניחה

דרגו את המאמר

נזקי גוף במסגרת קורס צניחה פרטי – האם "הסתכנות מרצון"?

מהי "הסתכנות מרצון" כטענת הגנה במסגרת תביעת נזיקית בעניין נזקי גוף? האם תובע אשר נפצע במהלך קורס צניחה, אינו זכאי לפיצויים מהאיגוד הישראלי לצניחה חופשית אשר במסגרתו נערך הקורס?

התובע, יליד שנת 1960, נפגע במהלך צניחה אוטומטית שביצע במסגרת קורס לצניחה אזרחית מטעם "האיגוד הישראלי לצניחה חופשית". הייתה זו צניחתו השנייה של התובע מתוך סדרה של חמש צניחות שהיה אמור לבצע במסגרת אותו קורס."צניחה אוטומטית" הינה צניחה ספורטיבית המתבצעת בגובה של כ- 3,500-4,000 רגל, כאשר ההבדל בינה לבין "צניחה חופשית" הינו בכך שב"צניחה האוטומטית" המצנח העיקרי מחובר למטוס ברצועת פתיחה אשר פותחת את המצנח ברגע שהצנחן קופץ מן המטוס.

      קראו עוד בתחום:

• פיצויים לבעלי כלב שננשך
• פיצויים לילדה נכה בעקבות אי התקנת מעלית בבית הספר
• נזק גוף לילד במהלך משחק בגן, האם רשלנות של הגננת?
• תנועת הצופים תפצה חניך שנפצע בתאונה

במקרה דנן, התובע קפץ ב"צניחה אוטומטית", אך המצנח לא נפתח והתובע ירד על הקרקע במהירות ונחבל. ממקום התאונה הועבר התובע לבית החולים הלל יפה בחדרה, ומשם הועבר באותו יום לאשפוז בבית החולים רמב"ם בחיפה, כשהוא סובל משברים במקומות שונים בגוף.

טענות התובע

התובע טען כי במהלך הקורס שעבר, הנהיגו הנתבעים שיטת אימונים לקויה שכתוצאה מכך לא הוכשר הוא כראוי לבצע את הצניחה בבטחה. כמו כן, התובע טען שלא הוכן הוא במסגרת הקורס להתמודד עם בעיות במהלך הצניחה ולא ניתן לו הסבר ראוי לפני הצניחה באשר למקום הצניחה הסופי. לדבריו, לא סופקו לו אמצעים מתאימים לביצוע הצניחה, ובין היתר לא סופק לו מצנח מתאים ו/או מקופל כראוי ו/או שייפתח כראוי לביצוע הצניחות.

טענות ההגנה

האיגוד הישראלי לצניחה חופשית טען כי אין הוא אחראי בדרך כלשהי להתרחשות התאונה, וזאת בכל הקשור לטענותיו של התובע ביחס לאופן ניהול הקורס, וכן לעניין טיב הציוד שסופק לו. לדברי האיגוד, עומדת לו הגנה של "הסתכנות מרצון" לפי סעיף 5 לפקודת הנזיקין. לטענתו, הואיל ומדובר בענף ספורט אשר קיים בו, מעצם טיבו, אלמנט מסוים של סיכון, השתתפות בספורט זה מהווה הסכמה לסיכון זה (והתובע ידע על כל המשתמע מכך).

"הסתכנות מרצון", האמנם?

על מנת שתתקבל טענת "הסתכנות מרצון" יש להוכיח לא רק שהתובע ידע והעריך שקיים סיכון בצניחה, אלא על האיגוד להוכיח ש - "התובע נתקל בסיכון הנדון בנסיבות שיש בהן כדי להצביע על כך שהוא קיבל על עצמו את הסיכון הזה מרצונו, בהכרה חיובית וברורה של הסכנה - לא מפאת לחץ או כפיה מצד הנתבע, אלא מטעמיו שלו עצמו". הפסיקה אימצה לעצמה גם את ההבחנה בין סיכונים פיסיים לבין סיכונים משפטיים. דהיינו, השאלה היא אינה אם התובע העמיד עצמו מרצון ובפזיזות בסכנת פגיעה, אלא אם הסכים שאם יאונה לו נזק, ייפול ההפסד עליו.

בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי במקרה דנן התובע אומנם היה מודע לסיכון הקיים בספורט הצניחה, אך בהסכמתו להשתתף בקורס ובצניחה, לא פטר הוא את הנתבעים מן האחריות לנקוט כלפיו בזהירות בבדיקת ציוד צניחה, ובכלל זה המצנחים, בטרם הצניחה.

"להבדיל מהבנתו של התובע את הסיכון הקיים בצניחה החופשית, לא ניתן, לעניות דעתי, להגיע למסקנה לפיה בחר התובע לקחת על עצמו את הסיכון שהנתבעים לא יעמדו בסטנדרט הזהירות הנדרש בכל הנוגע להעמדת ציוד צניחה תקין לרשותו", כתב השופט בפסק הדין, "או לחילופין, שיחרגו מסטנדרט הזהירות הנדרש בכל הנוגע להדרכה ראויה בקורס ההכנה לרבות הדרכה כיצד להתמודד עם תקלות במהלך הצניחה. סיכון זה אינו חלק מן הסיכון העצמאי אשר קיים בצניחות מסוג זה".

מכל האמור לעיל, בית המשפט קבע כי לא הוכח כי התובע "הסתכן מרצון" בביצוע הצניחה ועל כן האיגוד חייב כלפיו בחובת הזהירות על פי פקודת הנזיקין.