פיצויים בגין עיכוב ומעצר שלא כדין

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 1.0 מתוך 5

פיצויים לנועם פדרמן ופעילים בעקבות מעצר שלא כדין

ת"א 21434/08 | ת"א 4317/09

בית משפט השלום בירושלים קבע כי נועם פדרמן, איתמר בן גביר, ועוד שמונה מחבריהם, יפוצו על ידי המדינה בגין עיכוב רשלני ומעצר שלא כדין. עשרת התובעים הגישו את תביעתם בשל "שורה של פעולות משטרה שננקטו כנגדם, בעוד הם בדרכם למשמרת מחאה". התובעים טענו כי הם עוכבו ללא סיבה ועל כן קמה להם עילה לפיצויים. כמו כן, הדגישו העשרה, אחד מאיתנו אף נעצר באירוע.

      קראו עוד רשלנות המשטרה:

• האם אוהד כדורגל נפצע ביציאה ממשחק בגלל רשלנות המשטרה?
• פיצוי מהמשטרה בעקבות פריצה בשל רשלנות שוטרים
• פיצויים בסך שלושה מיליון שקלים בגין רשלנות משטרה בטיפול בהעדרות

בשנת 2008, התובעים היו בדרכם לביתו של אלוף גדי שמני, אלוף פיקוד מרכז דאז, וזאת על מנת לקיים מול מעונו משמרת מחאה. המשטרה עיכבה את החבורה ומנעה מהם להגיע ולקיים את ההפגנה. יתרה מכך, אחד מהתובעים, בן גביר, אף נעצר על ידי השוטרים.

במסגרת התביעה, הפעילים טענו כי השוטרים עיכבו ועצרו אותם שלא כדין. לטענתם, הם התכוונו לקיים "משמרת מחאה שקטה וחוקית" ולא הייתה כל עילה לפעולות המשטרה. כמו כן, נטען, "גם אם המשטרה ביקשה למנוע מהתובעים לקיים את משמרת המחאה, היה עליה לנקוט באמצעים פחות קיצוניים ממה שננקטו בפועל". איתמר בן גביר, הפעיל אשר נעצר, טען כי הוא הופלה לרעה לעומת חבריו וזאת משום שהמשטרה החליטה לעצור רק אותו. לדבריו, הוא "זכה" במעצר לתנאים בלתי הולמים.

המדינה: "ההפגנה הייתה ללא היתר ובלתי חוקית"

המדינה טענה כי ההפגנה אשר התובעים ביקשו לקיים הייתה הפגנה בלתי חוקית. נטען כי הייתה זו חובתה של המשטרה "לעצור את האירוע". כמו כן, המדינה הוסיפה כי לא ניתן היתר להפגנה. בנוגע למעצר, המדינה טענה כי בן גביר היה היחידי שנעצר וזאת משום שהוא לא היה "עוד אחד מהפעילים" אלא "ממארגני המחאה". לטענת הנתבעת, בן גביר לא נענה להוראות השוטרים ועל כן נעצר. לחילופין, המדינה טענה כי לא הייתה הצדקה לחייבה בפיצוי, גם אם "נפלה טעות בשיקול דעתה". "התובעים לא הצביעו על נזק כלשהו אשר נגרם להם כתוצאה מהאירוע", נטען.

בית המשפט קבע כי כל אימת שהתובעים לא הגיעו להפגנה בפועל, הרי שלא בוצעה על ידם כל פעולה בלתי חוקית. אי לכך, עיכובם ומעצרו של בן גביר היו שלא כחוק. השופטת, תמר בר-אשר צבן, קבעה כי גם אם התובעים היו "חוטאים בהתקהלות אסורה", הרי שהמשטרה הייתה יכולה לפעול כנגדם אמצעים חלופיים אשר לא ייגרמו לפגיעה בחירותם. זאת ועוד, השופטת ציינה כי לא הוכחה על ידי המדינה כל הפרה של הסדר הציבורי.

"המדינה הגבילה את חירותם של התובעים ואת חופש התנועה שלהם, וזאת על ידי עיכובם ומעצרם שלא כדין וללא הצדקה", קבעה השופטת בפסק הדין, "יתרה מכך, התנהלותה של המשטרה במקרה דנן פגעה גם בזכותם של התובעים לקיים את חופש הביטוי אשר הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה". השופטת הגדירה את פעולותיה של המשטרה "רשלנות חמורה". לגבי אי הוכחת נזק, השופטת תהתה – "האומנם פגיעה בחרותו הבסיסית של אדם איננה גרימת נזק?". בסופו של היום, נפסק כי המדינה תשלם פיצויים לתובעים, 4,000 לכל אחד מהם, ו-12,000 לבן גביר בגין מעצרו.