האם ערבים יזכו לפיצויים בגין בניית מחסום ליד ביתם?

דרגו את המאמר

המדינה לא תפצה בגין מחסום צה"ל שהוקם בסמוך לבתי התובעים

ע"א 2127/10

בית המשפט דחה את תביעתם של 14 תושבי בית חנינא בירושלים בגין נזקים אשר נגרמו להם לכאורה בשל מחסום צה"ל שהוקם ליד ביתם. התובעים, בני משפחה אשר מתגוררים בירושלים, הגישו את התביעה כנגד צה"ל, משרד הביטחון, עיריית ירושלים והמדינה. מדובר במחסום אשר היה פעיל במשך כשבע שנים, עד אשר הוסר לחלוטין בעקבות שורה של גורמים כגון הקמת מחסום קלנדיה, רגיעה במצב הביטחוני וכדומה. הקמתו של המחסום במקרה דנן, הייתה, בדומה למחסומים אחרים, על מנת לבצע בדיקות ביטחוניות לנוסעים בכביש בין ירושלים ורמאללה.

      קראו עוד בתחום:

• משפחת פלשתינאי תזכה לפיצויים מהמדינה ללא הוכחת אשם - מוות בפעולת שיטור
• פלשתינאי אשר נורה על ידי אזרח לא יזכה לפיצויים מהמדינה
• נער נפצע מזיקוק שמצא ברחוב - האם המדינה אחראית לפצותו?
• האם יוגשו כתבי אישום בגין גרימת מוות ברשלנות כנגד מעורבים באסון הכרמל?

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את התביעה וזאת מחמת מספר טעמים. ראשית, נקבע כי למרות שהמחסום "יצר נזק צפוי", נעשו שורה של מאמצים על מנת להפחית נזק זה באמצעים סבירים. כמו כן, התובעים לא השכילו להוכיח כי היה ניתן למקם את המחסום בנקודה אחרת, פוגענית פחות, תוך שמירה על מטרתו הביטחונית החשובה. אי לכך, נקבע כי לא נפלה רשלנות מבחינת המדינה בבחירת מיקום המחסום.

התובעים טענו גם להפרת חובה חקוקה וזאת משום שהמחסום הוקם ללא קבלת היתר בנייה כחוק. בית המשפט דחה את טענותיהם בעניין זה וזאת משום שלא הוכח הנזק אשר נגרם לאחרונים כתוצאה מאותה "הפרת חובה חקוקה". גם טענותיהם של התובעים בעניין המטרד אשר יצר המחסום נדחו. בית המשפט קיבל את הטענה כי המחסום "גרם להפרעה", אך נקבע כי מדובר היה בנזק ש"לא חרג מהתחום הנסבל".

התובעים הגישו ערעור על פסיקתו של בית המשפט המחוזי, אך גם בית המשפט העליון השיב פניהם ריקם. בפסק הדין צוין כי אין מחלוקת שהמחסום, אשר הוקם על דרך ציבורית בסמוך לביתם של המערערים, הוצב בשל צרכים ביטחוניים. מטרתו הייתה לסכל פיגועי טרור רצחניים והוא פעל לשם מטרה זו במשך כשבע שנים.

בנוגע לרשלנות בבחירת מיקום המחסום, נקבע בפסק הדין כי התקיים קשר רציונאלי בין תכליתו של המחסום לבין מיקומו. כמו כן, צוין כי לא הייתה כל חלופה מבצעית אחרת אשר הייתה יכולה למלא את המטרה הביטחונית האמורה מלבד המחסום. יתרה מכך, המערערים אף לא הציגו בדל של חלופה כאמור.

הקמת מבנים לצד המחסום ללא היתר בניה

המערערים טענו כי המדינה הפרה חובה חקוקה בכך שהוקמו לצד המחסום מבנים נוספים ללא היתר בניה וביניהם שירותים, סככה, מתקני עזר ומגדל תצפית. בית המשפט קבע כי אין מחלוקת שהמבנים הנ"ל היו צריכים בהיתרי בניה. עם זאת, נקבע כי לא התקיים קשר סיבתי בין ההפרה של החוק בעניין זה, לבין הנזק אשר נגרם כביכול למערערים. פרק ו' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 קובע כאשר מדובר במתקנים ביטחוניים, המדינה נהנית ממספר הקלות. מחסומים הוגדרו בסעיף 159 לחוק התכנון והבניה כמתקנים ביטחוניים לצורך הקלות אלה.

במקרה דנן, עיקר הנזקים אשר נגרמו למערערים בשל הקמת המחסום בסמוך לביתם היו בזמן הפרות סדר. דהיינו, השימוש שנעשה על ידי הצבא והמשטרה במקום במסגרת אכיפת הביטחון והסדר. לדוגמא, המערערים טענו כי הם זכאים לפיצויים בשל השימוש בגז מדמיע ומפגעי רעש בסמוך לביתם. במילים אחרות, העובדה כי הבניינים הוקמו "ללא היתר בניה" לא הייתה קשורה לפעילות האכיפה. לאמור, נזקיהם של המערערים בעניין זה לא היו פועל יוצא של השימוש במבנים שהותקנו במקום, כי אם פועל יוצא של פעילויות אכיפה.