מחסום אוטומטי בכניסה לחניון בתל אביב פגע בהולך רגל, האם פיצויים?

דרגו את המאמר

הולך רגל אשר נפגע ממחסום בכניסה לחניון יקבל פיצויים

ת"א 12861-09

הולכי רגל רבים נפצעים לצערם כאשר הם הולכים באופן תמים ברחוב. לעיתים, נגרמים להולכי הרגל נזקי גוף משמעותיים בגין הפגיעה. לא אחת, קיימת לאחרונים עילה להגשת תביעה נזיקית כנגד גורמים שונים בעקבות האירוע.

לדוגמא, אדם אשר נפל ברחוב בשל מדרכה משובשת יכול לבחון את זכאותו לפיצויים מהעירייה בעקבות רשלנותה בפיקוח על תקינות המקום. ישנם מקרים בהם אדם יכול להגיש תביעה גם כנגד מקום פרטי דוגמת חנות, קניון וכדומה. להלן מקרה במסגרתו בית המשפט פסק לאישה פיצויים בסך 64,000 שקלים, וזאת לאחר שהאחרונה נפגעה ממחסום אוטומטי שירד עליה ופגע בה בכניסה לחניון.

      קראו עוד בתחום:

• פיצויים לאישה אשר נפגעה באתר עבודות בניה של הרכבת הקלה בי-ם
• נפילה ברחבה לפני המדיטק בחולון ופיצויים לקשישה
• תושב יצהר יזכה לפיצויים מהמשטרה בעקבות מעצר שווא והליך פלילי שהסתיים בזיכוי
• האם פיצויים בעקבות נזקי גוף בגין נפילה במקום ללא תאורה ראויה?

התובעת במקרה דנן הינה אישה מבוגרת, ילידת 1935, אשר נפגעה בראשה ממחסום ברחוב נחלת בנימין בתל אביב. התובעת הגישה את תביעתה כנגד החניון וחברת הביטוח שלו. לטענתה, כתוצאה מהמכה אשר נגרמה בשל רשלנות החניון, היא נחבטה בחוזקה לקרקע ונפגעה בכל חלקי גופה, ובמיוחד בראשה.

התובעת תיארה את האירוע באופן הבא. לדבריה, היא הלכה במדרכה וכאשר היא הגיעה לחזית החניון חסם את דרכה רכב שביקש לצאת מהמתחם. התובעת טענה כי היא המתינה קצרות ואז בחרה לעקוף את הרכב על מנת להמשיך בדרכה. בעוד אני עוקפת את הרכב, טענה התובעת, נחבטתי בראשי ורק לאחר הנפילה הבנתי כי מדובר במחסום אוטומטי.

התובעת ציינה כי לא ראתה שילוט אשר הזהיר מפני ירידת המחסום ולאחר האירוע ניגש אליה נציג המקום אשר התנצל בפניה. התנצלות זו הבהירה לתובעת כי היא נפגעה בשל ירידת המחסום בשוגג. בדיעבד, התברר כי לא היה מדובר בהורדת מחסום בשוגג אלא במחסום אשר ירד באופן אוטומטי בהתאם לחיישנים אלקטרונים.

רשלנות החניון – שילוט לקוי וחיישנים לא מתאימים

בית המשפט מצא כי יש לקבל התביעה. בפסק הדין נקבע כי רשלנותן של הנתבעות באה לידי ביטוי בשורה של היבטים. ראשית, החניון לא דאג לקיומם של שלטים ואמצעים כנדרש אשר היו יכולים להזהיר הולכי רגל מפני ירידתו של המחסום בעת מעברם. "השילוט אשר היה במקום לא היה בו די על מנת לעורר את תשומת ליבו של הולך רגל", קבעה השופטת. השופטת קיבלה בעניין זה את עדותה המהימנה של התובעת אשר טענה כי היא לא ראתה את השילוט שהוסתר על ידי הרכב בחזית החניון.

כמו כן, למרות שהחניון היה יכול לעשות זאת על ידי התקנת חיישנים פשוטה, לא הותקנו במקום חיישנים המונעים ירידת מחסום על הולכי רגל (אלא על מכוניות בלבד). השופטת ציינה כי עצם קיומו של מחסום אוטומטי, וזאת ללא התקנת אמצעים מתאימים לעצור את ירידתו כאשר עובר תחתיו הולך רגל, לא הייתה יכולה לעלות בקנה אחד עם הסיכון אשר נשקף לעוברי אורח מהמחסום.

"על כן, מדובר אפוא ברשלנות. לעניין זה יש לזכור כי הלכה פסוקה היא שעל אמצעי הזהירות צריך לעמוד ביחס מתאים לסיכון אשר נוצר בנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה".

לסיכום, נקבע כי "המחסום יצר סכנה נפוצה ושכיחה אשר עלולה לגרום לנזק כבד, קל וחומר במקום כגון מרכז תל אביב המאופיין בעומסי תנועה ניכרים ובמעבר ליד מדרכה בו עוברים הרבה אנשים. הנתבעות חייבות בפיצוי התובעת וזאת משום שהחניון לא נקט באמצעים פשוטים וזולים בכדי למנוע את הסכנה". השופטת הוסיפה כי "אין ספק שמחסום אוטומטי בכניסה לחניון עלול להוות מוקד לסכנה ממשית ובכוחו לגרום לנזקי גוף חמורים. אי לכך, בעל חניון חייב לנקוט באמצעי זהירות וביתר שאת כאשר מדובר בהשקעה מינימאלית, כמעט אפסית".