האם ישולמו פיצויים בגין טביעה בחוף מוכרז שהפך להיות חוף מסוכן?

דרגו את המאמר

חוף מוכרז הפך לחוף מסוכן – האם ישולמו פיצויים בגין טביעה?

"קסם על ים כינרת, בשמי התכלת ירח שט, על גלי כסף ידי חותרת, גל אל גל, יד אל יד, ילחש כל רז" (מרדכי הוניג).

מדי שנה רוחצים עשרות אלפי אזרחים ותיירים בחופי הכנרת בצפון הארץ. הכנרת, אשר ידועה כאדם שקט ורגוע, עלולה לעיתים להפוך למלכודת מוות של ממש. האם במקרה של טביעה במי הכנרת, קיימת עילה להגשת תביעת פיצויים? האם המדינה אחראית לפיצויים כאשר הטביעה התרחשה בחוף מוכרז, אשר הפך למסוכן בעקבות שינוי מזג האוויר בשנים האחרונות?

ג'מיל אטריק, תושב כפר סמוך לשכם, הגיעה עם אשתו הטרייה למלון בטבריה לשם בילוי ירח הדבש. בסביבות השעה 9:00 בבוקר, ירדו בני הזוג הצעיר לחוף הכנרת הסמוך למלון. מדובר בחוף מוכרז לפי צו הסדרת מקומות רחצה, תשל"ח 1978 אשר מנוהל על ידי חברה פרטית. התובע, אשר לא ידע לשחות, נכנס למים הרדודים במכנסיו. לאחר שהאחרון התקדם מספר צעדים, הוא נפל לפתע למדרון נסתר בעומק כ-11 מטרים.

בעת ההיא, היה מפלס הכנרת בשפל ועל כן קו החוף התקרב לגבול המים העמוקים. אשתו של התובע זעקה לעזרה אך במקום לא היה מציל. עובדי אחזקה של חברת תפעול החוף חשו למקום והזעיקו מציל מהחוף הסמוך. בעקבות העיכוב בפעולות ההצלה, איבד התובע חמצן יקר ונותר כאשר הוא סובל מנזק מוחי קשה ביותר.

אחריות העירייה והמדינה

סעיף 6(א) לחוק הסדרת מקומות רחצה מטיל אחריות על הרשות המקומית לקבוע חוקי עזר, תנאים, איסורים, ומגבלות לגבי חופי רחצה בהם נשקפת לשוהים ולרוחצים סכנה. חוק ההסדרה וצו ההסדרה מטילים חובה על העירייה (אשר אינה פוטרת את המדינה מאחריותה).

במקרה דנן, בית המשפט קבע כי חובתה של העירייה לאסור רחצה בחוף נשוא התובענה נבעה מסעיף 11(א) לצו הסדרת מקומות רחצה. סעיף זה קובע כי בקטעי חוף מסוכנים יש להציב שלט "בקטע זה הרחצה אסורה". בני משפחתו של התובע טענו כי השלט המדובר לא הוצג במקום. עיריית טבריה הייתה מודעת לסכנת המדרגה ולתוצאות החמורות של קיפוח חיים (בעבר כבר טבעו במקום רוחצים). חרף כך, העירייה לא הציבה שלטים כאמור ומחדלה זה לא זכה לנימוק משכנע.

      תביעה לאחר טביעה - קראו עוד:

• נער טבע בבריכה במהלך קייטנה - כיצד תחולק האחריות בנזיקין?
• תביעה בגין טביעה בבריכה בבית מלון
• פיצויים בגין טביעה באגם הכנרת

"שילוב הגורמים של מפלס מים נמוך ותופעת המדרגה, הפכו את החוף נשוא התביעה שהוא חוף מוכרז, לחוף שהרחצה בו מסוכנת באופן קבוע", נכתב בפסק הדין, "חרף כך, מפקח הרחצה לא דרש לגדר את החוף או למנוע גישה לחוף בכל דרך אחרת".

אשם תורם, האמנם?

בתביעות פיצויים נטענת לא אחת טענת אשם תורם. מדובר בטענה המבקשת לגזור מסכום הפיצויים הנפסק עבור התובע, ככל שייפסק, את אחריותו לאירוע. האם העובדה שהמנוח במקרה דנן לא ידע לשחות מצדיקה קבלת טענת אשם תורם? הנתבעות טענו כי התובע היה צריך לדעת כי עליו לא להיכנס למים כאשר הוא אינו יודע לשחות.

לטענתן, לא מדובר בילד רך בשנים אלא באדם מבוגר ואחראי. אי לכך, טענו המדינה והעירייה, ניתן לצפות מאדם הסביר כי יימנע מכניסה למים במידה והוא אינו שולט ברזי השחייה. בית המשפט דחה טענה זו מכל וכל. בפסק הדין נכתב כי התובע לא נכנס למים על מנת לשחות, אלא הלך על קו החוף ונתקל במפגע סביבתי עליו לא ניתנה כל אזהרה (המדרגה בגין השפל).

"הליכה במים רדודים (כ-40 ס"מ עומק), אינה נתפסת כשחייה", נכתב בפסק הדין, "סביר להניח כי אף אורחים שאינם יודעים לשחות, לא יהססו להיכנס למים בעומק זה, בשהותם על שפת האגם. הדברים יפים במיוחד במקרה שבפנינו בו טיילו בני הזוג טיול של בוקר".