פיצויים בגין אפליה על רקע גיל בכניסה למועדון ריקודים
| דרגו את המאמר |
|
אפליית גיל מינימום בכניסה למועדון בין גברים לנשים
רע"א 8821/09
האפליה כנגד נשים בתחומים השונים במשק הישראלי הינה רעה חולה אשר גופים ועמותות מנסים להיאבק בה מדי יום. עם זאת, לא תמיד האפליה המגדרית פועלת לכיוונו של המין היפה. גברים רבים נאלצים לא אחת להיות "מופלים על רקע מגדרי" בכניסה למועדונים ומקומות בילוי. האם חסימת כניסתו של גבר בגיל מסוים למקום בילוי, והכנסת נשים צעירות ממנו ללא הגבלת גיל, מהווה אפליה אסורה? בית המשפט העליון קבע כי יש לענות על שאלה זו בחיוב.
בית המשפט העליון עסק בתביעתו של צעיר אשר טען כי המועדון הנתבע הנהיג "סלקציית" כניסה על בסיס גיל, כאשר הגיל המינימאלי לנשים היה נמוך מהגיל המינימאלי לגברים. לטענתו, עסקינן באפליה ועל כן הוא זכאי לפיצויים. לאחר שכיתת רגליו בערכאות השונות, העניק בית המשפט העליון מזור לתובע ופסק לטובתו.
תחילתה של הפרשה הייתה בהגשת תביעתו של הצעיר לבית המשפט לתביעות קטנות. התביעה עמדה אז על 30,000 שקלים והוגשה כנגד מועדון ברחובות. התובע, יליד 1984, טען כי ביקש להיכנס למועדון אך כניסתו לא התאפשרה מפאת גילו "הצעיר". לעומת זאת, טען התובע, נשים צעירות ממנו הוכנסו למקום באין מפריע.
בית המשפט המחוזי – הבדלים ב"בגרות נפשית" בין נשים לגברים
בית המשפט לתביעות קטנות דחה את התביעה בקובעו כי החוק איננו אוסר "אפליה על רקע גיל במקומות ציבוריים". התובע לא אמר נואש והגיש ערעור על פסיקה זו לבית המשפט המחוזי.
בית המשפט המחוזי השיב אף הוא את ידיו ריקם. בפסק הדין במחוזי נקבע כי ההבחנה בין נשים לגברים במקרה זה הייתה הבחנה מוצדקת, וזאת בהתבסס על ההבדלים "בבגרותם הנפשית של המינים בגילאים אלה". הצעיר לא השלים את פסק הדין והגיש בקשת רשות ערעור עליו לבית המשפט העליון.
התובע טען בבקשת הערעור כי ההבחנה אשר בית המשפט המחוזי עשה בין גברים לנשים לוקה בדעה קדומה ואינה מבוססת על קביעה מדעית. המועדון טען מנגד כי היות והוא עסק פרטי, הוא יכול להציג רף מינימאלי של גיל בכניסה אליו, גם כאשר הדברים שונים בין גברים לנשים. יתרה מכך, המועדון הוסיף כי אם נתבונן על החברה הישראלית (ואף המערבית), מרבית הזוגות מורכבים מגברים מבוגרים ונשים צעירות. דהיינו, נטען כי הנחת היסוד שיש להכניס נשים צעירות יותר, ולמנוע כניסתם של גברים צעירים בני אותו שנתון, מעוגנת לכאורה בנורמה החברתית.
השופט דנציגר: "מדיניות מפלה"
בית המשפט העליון, בפסק דין אשר נכתב על ידי השופט דנציגר, קבע כי מדובר במדיניות מפלה והמערער זכאי לפיצויים בגינה. השופט ציין כי טענותיו של המועדון בקשר להבדלי הגילאים בזוגות בין גברים לנשים איננה יכולה לבסס הצדקה למניעת כניסה למועדון ריקודים. כמו כן, השופט קבע כי בית משפט קמא שגה בקובעו ללא ממצאים מדעיים כי "בגרות נפשית" ו"מידת פורענות" מצדיקים מניעת הכנסתם של גברים צעירים למקום בילוי.
בפסק הדין נכתב עוד כי ההגנות אשר מקופלות בחוק איסור הפליה נועדו אמנם להגן בעיקר על קבוצות הסובלות מאפליה מתמשכת, אך אין בכך כדי למנוע הגנה מקבוצות אשר לרוב אינן זקוקות למטריית החוק. בסופו של היום, בית המשפט פסק עבור התובע פיצויים בסך 20,000 שקלים בגין אפלייתו, ו-10,000 שקלים בעבור הוצאות משפט.
