האם פיצויים לעובד זר בגין כליאת שווא?

דרגו את המאמר

פיצויים בגין כליאת שווא של עובד זר מכוח חוק הכניסה לישראל

האם עובד זר אשר נכלא בישראל מכוח חוק הכניסה לישראל במשך 33 ימים, זכאי לפיצויים בגין כליאת שווא? האם הפיצויים יחושבו מכוח פקודת הנזיקין, או לפי הדין הכללי?

סעיף 26 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע כי כליאת שווא הינה שלילת חירותו של אדם, באופן מוחלט ושלא כדין, למשך זמן כלשהו, על ידי הופעה כבעל סמכות או באמצעים פיסיים. אדם אשר דורש פיצויים בגין כליאת שווה, נדרש להוכיח עוולה זו באופן מצטבר.

במקרה דנן, לעניין יסוד השלילה המוחלטת, המדינה טענה כי התובע יכול היה לצאת מהמשמורת, בכל עת, וזאת בכפוף להודעה כי הוא מתכוון לשוב למולדתו. צוין כי העובד יכול היה להגיש עתירה מנהלית בעניינו. האם במידה ולאדם הייתה האפשרות לצאת לחופשי, מדובר בשלילת חירות מוחלטת?

שלילת חירות מוחלטת, האמנם?

המונח שלילה מוחלטת מהווה העדר אפשרות לצאת מכבלי המשמורת או העדר יכולת לצאת את המשמרות בדרכים לגיטימיות. בית המשפט קבע כי במקום בו אדם יכול, באופן סביר, לצאת מכבלי המשמורת, לא מדובר בשלילת חירות מוחלטת.

סעיף 27(2) לפקודת הנזיקין קובע הגנה במידה והתובע היה נתון במשמורת כדין ולפי הוראות חיקוק. כליאת שווא הינה עוולה כללית. במקרה דנן, מדובר בעובד זר אשר היה נתון במשמורת מכוח חוק הכניסה לישראל. מדובר אפוא בדין מיוחד אשר נמצא מחוץ לפקודת הנזיקין. אי לכך, בית המשפט קבע כי לא מדובר בעוולה של כליאת שווא. היות וכליאת שווא היא עוולה כללית, הדין הספציפי גובר על הדין הכללי.

עוולת כליאת השווא דורשת, בין השאר, את הוכחתה של כוונה לביסוס אחריות. דהיינו, באמצעות עוולת הרשלנות ניתן להגן על הנזק אשר נגרם כאשר לא מדובר בשלילת חירות מכוונת. לאור האמור, תביעתו של התובע לפיצויים בגין עוולת כליאת שווא נדחתה. הפיצוי אשר נפסק עבורו נקבע בהתאם לפסיקה ולדין, ולא מכוח פקודת הנזיקין.

1,800 שקלים לכל יום כליאה

השופט קבע כי הוא מקבל את טענותיו של התובע לכך שלא מדובר בעבריינות טהורה. תימוכין לכך ניתן היה למצוא בכך שהתובע הוכנס למשמרות מכוח חוק הכניסה לישראל, ולא למעצר.

"הזכות לחירות וחופש תנועה היא זכות יסוד חוקתית אשר מנויה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירות", נכתב בפסק הדין, "זכות זו נתונה ושוות ערך הן לאזרחים והן לשוהים בלתי חוקיים כאחד". השופט הוסיף כי המדינה חייבת לפצות אדם, באשר הוא, במידה וחירותו נשללה שלא כדין.

      קראו עוד בתחום:

• פיצויים בעקבות מאסר שווא, האמנם?
• שיפוי בגין רשלנות משטרה - סעיף 80 לחוק העונשין
• שוטר ירה על רעול פנים, האם פיצויים מהמדינה בגין נזקי גוף?

תקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), תשמ"ב – 1982 קובעות במקרה זה את מנגנון הפיצוי. מבחינה אובייקטיבית, תקנות אלה אינן מבטאות סכום פיצוי הולם ואף המדינה הציעה סכום העולה על הקבוע בהן. קונקרטית, בית המשפט קבע כי אין להקל ראש בתביעה, שכן מדובר באדם שהוכנס מאחורי סורג ובריח וסבל מתחושות קשות של ביזוי, השפלה וחוסר אונים. הלכה פסוקה היא כי לבית המשפט ישנו שיקול דעת במקרים אלו באשר לקביעת הפיצוי.

השופט כתב כי לאחר עיון בפסקי הדין אשר אליהם הופנה על ידי הצדדים, יש לפסוק עבור התובע סכום סביר שיביא ביטוי לעוגמת הנפש והנזק שנגרם לו. בנוסף, נקבע כי אין עסקינן בפיצויים עונשיים. "לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, נסיבות העניין והפסיקה, מצאתי לנכון לפסוק פיצויים לתובע על-סך של 1,800 ₪ ליום", סיכם השופט, "הסכום מבטא את השיקולים שהובאו לעיל ואת מתחם הסכומים, אשר נוהגים לפסוק במקרים כגון אלה".