פיצויים לבעלת פינצ`ר לאחר קטטה עם כלב זאב

דרגו את המאמר

פיצויים לבעל כלב שנהרג בתגרת כלבים

תא"מ 22057-08-11

בית המשפט קבע כי בעלת כלב פינצ'ר אשר נהרג לאחר שהותקף על ידי כלב זאב תקבל פיצויים מבעל הכלב התוקף בסך 5,500 שקלים. מדובר בתביעה אשר הוגשה במקור לפיצויים בגובה של 12,000 שקלים. בכתב התביעה נטען כי הנתבע התרשל בכך שלא דאג לקשור את כלבו ברצועה ו/או לשים על פיו מחסום.

התובעת ציינה כי הכלב התוקף הינו כלב גדול מימדים מסוג רועה גרמני הנמצא בבעלות שכנה. לטענתה, בעת שהיא יצאה עם כלבה הקטן - מסוג פינצ'ר - לטיול בשכונה, השתחרר לפתע כלב הזאב משטח ביתו ותקף את כלבה באכזריות. התובעת הוסיפה כי שכנה, בעליו של הכלב, לא היה במקום ולא היה יכול לרסן את החיה. בעלת הפינצ'ר טענה כי היא זכאית לפיצויים בגין הוצאות הקבורה ועוגמת הנפש הרבה אשר נגרמה לה.

      קראו עוד בתחום:

• פיצויים לאחר תגרת כלבים, האמנם?
• בעל הכלב הזהיר, ובכל זאת הנפגע התקרב וננשך - האם פיצויים?
• כלב מסוג פוינטר תקף הולכת רגל - 300,000 שקלים פיצויים
• אחריות על כלב תוקף גם על בעלים זמני, האמנם?

בעליו של הכלב התוקף טען כי מנגנון הנעילה החשמלי של השטח בחצרו נוטרל בעקבות הפסקת חשמל אשר אירעה במועד התאונה המצערת. לטענתו, כתוצאה מהפסקת החשמל, נפתחה דלת הבית וכלבו מצא עצמו משוחרר וחופשי. בנוגע לתקיפה, בעליו של הכלב טען כי לא היה ניתן לצפות אותה וזאת משום שמדובר בחיה "ידידותית אשר לא הייתה מעורבת מעולם באירועים אלימים". כמו כן, הוסיף בעל הכלב התוקף, הפיצויים אשר נתבעו על ידי התובעת נקבעו באופן "שרירותי ואף מוגזם".

בית המשפט מקבל את התביעה

בית המשפט קבע כי יש לקבל את התביעה, אך להפחית את סכום הפיצויים. בפסק הדין נכתב כי החזקתו של כלב בשטח ציבורי, כאשר הוא אינו קשור ואין מחסום לפיו, הינה רשלנות חמורה. במעשים אלה, קבעה השופטת לימור רייך, סיכוייו של הפינצ'ר להינצל מתקיפת כלב הזאב היו נמוכים ביותר. השופטת התייחסה גם לפער הגדלים בין הכלבים ולעובדה כי הפינצ'ר לא היה יכול להימלט משום שהוא היה קשור ברצועה. הנתבע נטל סיכון כאשר הוא השאיר בגינה כלב זאב מסוכן שאינו קשור וללא מחסום, נקבע בפסק הדין. עם זאת, השופטת ציינה כי התובעת אכן הגזימה מעט בדרישת הפיצוי.

החובה על מחזיק כלב ברשות הרבים

על פי החוק, חובה על אדם אשר מחזיק כלב ברשות הרבים לקשור אותו היטב. חובה זו, קבעה השופטת, איננה נגזרת מכלל הזהירות גרידא והיא מעוגנת אף בחקיקת עזר עירונית. במקרה דנן, החובה לקשור את הכלב הייתה מעוגנת סעיף 11(א) לחוק עזר לתל אביב יפו (פיקוח על כלבים ובעלי חיים אחרים), התשס"א-2000.

סעיף זה קובע כי "לא יחזיק אדם כלב במקום ציבורי ולא יאפשר בעל כלב לכלבו להימצא במקום ציבורי, אלא אם כן הכלב קשור היטב ברצועה או בשרשרת". כמו כן, השופטת הוסיפה כי כלל נוסף בנוגע להחזקת כלב ברבים הינו שימת מחסום בפי הכלב, וזאת בכדי למנוע מהכלב לנשוך מאן דהוא. עם זאת, השופטת ציינה כי הכלל השני הנוגע למחסום הפה הינו כלל "פחות חמור" וזאת משום שהוא תלוי בסוג הכלב וכן כי הוא גורם לבעל החיים אי נוחות.