תביעה בגין טביעה במהלך שיעור צלילה - האם רשלנות?
| דרגו את המאמר |
|
טביעה בקורס צלילה ותביעה בגין רשלנות - האם תתקבל?
ת"א 2325-06
קורס צלילה הינו קורס פופולארי ביותר בישראל. רבים מבקשים לעבור את הקורס המרתק המאפשר חוויה ייחודית ומבט לחיים אשר מתחת למים. עם זאת, בדומה לכל פעילות ספורטיבית, גם במהלך צלילה עלולות לקרות "תקלות". כאשר מדובר בתקלה המתרחשת במהלך שיעור ראשון בקורס צלילה, ייתכן כי עסקינן ברשלנות מצידם של מועדון הצלילה או המדריכים מטעמו. עם זאת, לא מדובר בשחור ולבן. גם כאשר נגרמת תאונה במהלך פעילות ספורטיבית כגון צלילה, עדיין יש צורך להוכיח רשלנות ואשמה לשם זכייה בפיצויים. להלן דוגמא למקרה במסגרתו בית המשפט דחה תביעה בגין טביעת חניך בקורס צלילה.
התובע במקרה דנן השתתף באוקטובר 1995 בקורס צלילה. כבר במהלך השיעור הראשון, התובע טבע ונעלם מעיני מדריך הצלילה והחניכים האחרים. לאחר שהורגש בחסרונו, המדריך החל לחפש אחריו. בתום חיפושים קצרים, התובע נמצא מוטל על קרקעית הים. המדריך משה את התובע מעל לפני המים, ביצע בו פעולות החייאה והציל למעשה את חייו. לאחר מכן, התובע נלקח לבית החולים איכילוב. במסגרת תביעה אשר הוגשה על ידו כנגד מועדון הצלילה והמדריך, נטען כי האירוע הותיר בתובע נכות נפשית צמיתה. התובע טען למעשה כי נזקיו נגרמו בגין רשלנות מצד הנתבעים בניהול ובהדרכה של קורס הצלילה.
תאונה בפעילות ספורט ימית
שיטת המשפט בישראל איננה מכירה באחריות מוחלטת בנזיקין (אלא במקרים מסוימים כגון תאונות דרכים). אי לכך, פסיקת פיצויים לטובת ניזוק תקבע רק לאחר שהאחרון ישכיל להוכיח את אשמתו של המזיק. כמו כן, הלכה פסוקה היא כי ישנם סיכונים רבים אשר אינם מטילים חבות בנזיקין, בין אם הם לא מבוססים על קיומה של חובת זהירות, ובין אם לא הייתה חריגה במקרה דנן מהסטנדרט הסביר.
מבחינת התביעה דנא, בית המשפט קבע כי לא היה ספק שהמדריך בקורס הצלילה, וכן מועדון הצלילה, היו חייבים כלפי התובע בחובת הזהירות המושגית. השאלה אשר עמדה על הפרק הייתה - האם חובת הזהירות הופרה באופן ספציפי.
קראו עוד על תאונות טביעה:
- טביעה בכנרת בחוף מוכרז ללא מציל ופיצויים בסך מיליון שקלים
- נער טבע בבריכה במהלך קייטנה - כיצד תחולק האחריות בנזיקין?
- תביעה בגין טביעה בבריכה בבית מלון
- פיצוי גבוה לתלמיד שטבע בים בעת שביתת המצילים
- תביעה נגד מרכז פרס לשלום בעקבות טביעה של קטין פלשתינאי בחוף באשקלון
דהיינו, האם הופרה "חובת הזהירות הקונקרטית". בית המשפט בחן את נסיבות המקרה וקבע כי דין התביעה להידחות. ראשית, הודגש כי חיי היומיום מלאים בסיכונים ולא כל סיכון אשר גורם לנזק יביא בהכרח לנשיאה באחריות. שנית, הסיכון המדובר נגרם לתובע בקורס צלילה אשר הינו פעילות ספורטיבית. הלכה פסוקה היא כי מי שנוטל חלק בפעילויות ספורטיביות, סביר להניח שהוא לוקח בחשבון כי הוא חושף את עצמו לסיכונים כאלה ואחרים. לדוגמא, כאשר מדובר בקורס צלילה, ייתכן בהחלט שאדם סביר יבין כי מדובר בפעילות אשר כרוכות בה סכנות כגון טביעה.
במילים אחרות, במקרים בהם עסקינן בתאונה במהלך ספורט ימי (כגון אופנוע ים, צלילה, גלישת גלים וכדומה), התובע אשר נגרם לו הנזק צריך להוכיח שמלבד הסיכון הברור הוא נפגע בגין "דבר מה נוסף בשטח" אשר היה נעוץ ברשלנות מצידו של הגורם האחראי בשטח.
טענות התובע נדחות אחת לאחת - המועדון פעל על פי כל כללי הבטיחות והמקצועיות
התובע העלה שורה של טענות כנגד מועדון הצלילה. לדוגמא, הוא טען כי כבר בטרם השיעור הראשון של קורס הצלילה (בו הוא טבע) הוא הסתמן כחניך "בעייתי". התובע טען כי המדריך היה צריך לראות זאת כאשר באימונים בבריכה הוא ביצע "קפיצות" (עליות מהירות מעלה) ולא ירד לעומקם של ההסברים (תרתי משמע).
בית המשפט דחה טענה זו. מעדויות הנתבעים עלה כי מרבית החניכים מבצעים "שגיאות" מסוג זה באימונים הראשונים ולא היה בכך כדי להעיד על רשלנות מצד המדריך בשטח. הודגש כי כל חניך מתקשה ביום הראשון ובשיעור הראשון והחניכים נשלחו לצלילה בים רק לאחר שהתברר שהם הצליחו לבצע את התרגילים.
כמו כן, הוצגו טפסי המעבר של התובע בשיעור הראשון והנתבעים הוכיחו כי לשיטתם, בתור מדריכי צלילה ותיקים, הוא היה מוכן בהחלט לצלילה הראשונה בים הפתוח. זאת ועוד, עוד בטרם תחילתו של השיעור הנ"ל, המדריך בים ניהל שיחה עם המדריך בבריכה וקיבל ממנו פרטים ועדכונים לגבי כל אחד מהחניכים. התובע לא הוגדר כבעייתי והוא היה כשיר לחלוטין לבצע את הצלילה. יתרה מכך, המדריך בים העיד כי בטרם הוא נכנס עם החניכים למים, הוא ערך עימם תשאול קצר ווידא כי הם מרגישים בטוחים ומבינים את האופן בו מתבצעת הצלילה.
בית המשפט דחה טענות נוספות של התובע בנוגע לשמירה על נוהלי הבטיחות ותדריכים רלבנטיים. הוכח כי הנתבעים פעלו לפי כל הנחיות הבטיחות הדרושות והדגישו בפני החניכים פעם אחר פעם את ההתנהלות המצופה מצוללן במצב חירום (טיפול בחגורת משקולות, ניפוח מאזן ציפה וכדומה). כמו כן, בית המשפט קבע כי הטביעה אירעה לאחר צלילה של כ-30 דקות אשר אותה התובע ביצע היטב ולא הייתה כל אינדיקציה לגבי קושי כלשהו מבחינתו.
לסיכום, התובע העלה שורה של טענות בדבר רשלנותם הלכאורית של מדריך הצלילה ומועדון הצלילה. עם זאת, טענותיו לא גובו בהוכחות וההפך הוא הנכון. הנתבעים הוכיחו מעל לכל ספק סביר, ועל בסיס חוות דעת מקצועיות והצגת נוהלי עבודה, כי הם פעלו בהתאם לחוק והקפידו באופן אדוק על הכללים הרלבנטיים.
