מה קודם למה? חובת הדיווח או חובת הסודיות של מטפל למטופל
| דרגו את המאמר |
|
התובע עבד יחד עם אחד הנתבעים בתור שומר בחברת אבטחה. הנתבע היה סטודנט באוניברסיטת חיפה באותה התקופה וביוזמתו ניגש לקבלת טיפול פסיכולוגי שנמשך כשנה במרכז לייעוץ פסיכולוגי של האוניברסיטה. המטפל של הנתבע והצוות במרכז היו מודעים לכך שהוא מחזיק בנשק בתוקף עבודתו כשומר.
בין התובע לנתבע נוצרו חיכוכים ומריבות על רקע היעדרויות ואיחורים של התובע למקום עבודתם. באחד מהימים דיווח הנתבע לאחראי עליהם על איחורו של התובע. עקב כך פוטר התובע מעבודתו.
ב-9 לנובמבר 2004 הגיע התובע בשעה 3 וחצי לפנות בוקר לחניון בו שמר הנתבע והחל לנפץ מראות של מכוניות. הנתבע החל לצעוק לעבר התובע , להכות אותו ואף ירה לעברו מספר כדורים מנשקו.
כתוצאה מהירי נפגע התובע בעכוזו באוזנו ובאיברים פנימיים ואף נגרם לו נזק נפשי.
עקב כך קיבל התובע 69 אחוזי נכות. הנתבע הועמד לדין ונגזר עליו עונש של 6 חודשי מאסר בעבודות שירות.
התובע הגיש תביעה נזיקית כנגד: הנתבע, מעבידתו של התובע, החניון בו אירע האירוע, המדינה ואוניברסיטת חיפה. עיקר טענתו של התובע כנגד האוניברסיטה הייתה כי המדור הקליני הפר את חובת הדיווח המוטלת עליו בסעיף 11 א’ לחוק כלי ירייה אודות מצבו הנפשי של הנתבע, ובכך התרשל.
לאחר ניתוח נסיבות המקרה והמסמכים המעידים על נפשו של הנתבע נכון למועד הטיפול והאירוע, הסיק בית המשפט כי הפסיכולוג של הנתבע והמדור הקליני לא הפרו את חובת הדיווח שבסעיף 11א לחוק כלי ירייה, וכי לא היה מקום לסבור שהנתבע מסוכן לעצמו או לאחרים.
בית המשפט דחה את התביעה לגבי כל הנתבעים, למעט הנתבע, וקבע כי לתובע רשלנות תורמת לאירוע בשיעור של 50%. ועקב כך עליו לפצות את הנתבע בסך של 1,257,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומ.ע.מ., אגרה ובהוצאות בסך 30,000 ₪
