האם חברת שמירה אחראית לירי שבוצע על ידי עובד שלה בזמנו הפרטי?

דרגו את המאמר

חברת שמירה לא תפצה אדם אשר נורה על ידי מאבטח שלה

(נצ') 524/09 תא (נצ') 524-09‏

בית המשפט המחוזי בנצרת קבע כי חברת שמירה, אשר אחד מעובדיה השתמש בנשק מהעבודה על מנת לירות באדם, לא תפצה את הנפגע. מדובר בתביעה אשר הוגשה על ידי הנפגע על סך של כ-28 מיליון שקלים. התובע, אשר בעקבות הירי נגרמו לו נזקי גוף חמורים שהותירו אותו נכה לצמיתות, טען כי חברת השמירה התרשלה כלפיו ועל כן היא חייבת לפצותו. בית המשפט בחן את הסוגיה ודחה את התביעה כנגד חברת השמירה.

      קראו עוד בתחום:

• אלימות מאבטחים במעבר גבול ישראל ירדן ופיצויים לתיירים אמריקאים
• חברת שמירה אחראית לפליטת כדור מאקדח של מאבטח
• פיצויים למאבטח בגין אירוע תקיפה שאירע במהלך משמרתו

נסיבות המקרה היו כדלקמן. ידידתו של התובע קראה לו להגיע לסייע לה לאחר שהמאבטח הטריד אותה. התובע הגיע למקום ובמהלך תגרה שפרצה בינו לבין המאבטח האחרון ירה בו חמישה כדורים. היריות גרמו לתובע לנזקים קשים והותירו אותו מרותק לכסא גלגלים. במסגרת הליך פלילי בעניינו של המאבטח, נגזרו על האחרון 14 שנות מאסר בפועל והוא הורשע בניסיון לרצח. תביעת הנזיקין של הנפגע הוגשה הן כנגד היורה והן כנגד מעסיקתו אשר הניחה את הנשק בידיו. התובע תבע גם את מדינת ישראל, וזאת בתור היותה האחראית על הנפקת רישיונות נשק.

התביעה מתקבלת רק כנגד היורה

בית המשפט קיבל את התביעה אך רק את זו אשר הוגשה כנגד היורה. מבחינת חברת השמירה, נקבע כי דין התביעה כנגדה להידחות. בפסק הדין נקבע כי יש לדחות גם את התביעה כנגד מדינת ישראל (שהוגשה מחמת הנפקת הרישיון). נקבע כי חברת השמירה פעלה כדין למרות שהיא לא אספה את הנשקים מעובדיה בתום יום עבודה, וזאת בהתאם לנהלים שהותוו בעניין על ידי המדינה.

יש להדגיש כי ארבעה ימים בלבד לאחר האירוע, המדינה הכניסה נוהל חדש לפיו חברות שמירה צריכות לאסוף בסוף יום עבודה את נשקי עובדיהם. טרם כניסתו של הנוהל הנ"ל לתוקף, הנוהל הישן התיר לחברות השמירה לשלוח את עובדיהם חמושים לביתם, וזאת על בסיס מתן הנחיות ספציפיות באשר לאופן השמירה על הנשק בבית.

"ניתן לראות כי הנוהל הישן קבע, בתנאי הרישיון למסירת נשקים בחברות שמירה, שהחברה רשאית למסור לשומריה את הנשקים גם כאשר הם מחוץ למקום העבודה ולא בתפקיד", קבע השופט, "זאת כמובן על בסיס הנחיות מיוחדות בנוגע לשמירה, תפעול, אחסנה ואבטחת כלי הנשק". השופט הוסיף כי הוכח בפניו מעל לכל ספק ש"ניתנו למאבטח הנחיות ברורות באשר לאיסור מוחלט בשימוש בנשק בבית". "לא היה במתן הנשק למאבטח מעבר לשעות העבודה כדי הפרת חובה חקוקה, זאת היות וחברת השמירה לא חרגה מהחוק כנוסחו במועד הרלוונטי", קבע השופט.

לא ניתן לצפות ירי מאדם נורמטיבי

באשר למאבטח הספציפי נקבע כי לא נפל פגם בהכשרתו לעבודה עם נשק, והאירוע שהביא לפציעתו של המאבטח לא היה מקרה שחברת השמירה הייתה יכולה לצפותו. הלכה פסוקה היא כי לא ניתן להטיל אחריות על א' בגין מעשיו של ב', גם כאשר המעשים בוצעו בכלים שניתנו לב' על ידי א', וזאת כל אימת שא' לא היה יכול לצפות שב' יתנהג כפי שהתנהג.
 

במקרה דנן, בית המשפט בחן את נסיבותיו האישיות של המאבטח היורה וקבע כי חברת השמירה (והמדינה) לא היו יכולות לצפות שהאחרון יפעל באירוע כפי שפעל. הודגש כי הנתבע הינו אדם נורמטיבי, אשר סיים 12 שנות לימוד, סיים בגרות מלאה, שירת שירות צבאי מלא ומרביתו ביחידה קרבית.

כמו כן, המאבטח לקח חלק בשירות מילואים וההתרשמות של חברת השמירה ממנו הייתה ללא ספק חיובית. האחרון אף עבד קודם לכן בחברת שמירה אחרת וקיבל רישיון לנשק. במהלך כל שנות עבודתו, לא נפל דופי בהתנהגותו ולא עלו ממנו סימנים כאילו הוא מסוגל לבצע ירי חסר אבחנה באמצעות נשקו במהלך תגרה.