בליין אלים לא יקבל פיצויים בגין הפרה של ``חוק הסלקציה``
| דרגו את המאמר |
|
נדחתה תביעה של בליין אשר לא הוכנס למועדון
חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000, אשר ידוע גם בכינויו "חוק הסלקציה", משמש פעמים רבות בליינים אשר סובלים מהפליה בכניסה למועדון ודיסקוטקים. האגודה לזכויות האזרח, אשר ביוזמתה חוקק החוק, ניסתה ליצור למעשה איסור על סיפוק שירותים המפלה בין אדם לאדם, על בסיס קבוצה דתית, לאום, גזע, דת, מין, השקפה, נטייה מינית, השתייכות מפלגתית, הורות או מעמד אישי.
על פי החוק, עומדת לנפגע הזכות לתבוע פיצויים מספק השירות בגין האפליה. זכות זו אינה דורשת הוכחת נזק וכל שמוטל על הנפגע לעשות הוא להוכיח כי הוא משתייך לאחת הקבוצות המנויות בחוק. מרגע זה עובר נטל ההוכחה לספק ועליו להוכיח העדר אפליה. עם זאת, לא כל סירוב כניסה למועדון מקים באופן אוטומטי את הזכות לפיצויים. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק דינו של בית משפט השלום בחיפה.
בליין אלים אינו זכאי לפיצויים
מדובר בתביעתו של צעיר תושב יוקנעם אשר טען כי מועדון "הטרמינל" בקיבוץ רמות מנשה דחה את כניסתו למקום בשלושה מועדים שונים. לטענת התובע, עילת סירוב כניסתו נבעה אך ורק מצבע עורו הכהה והיותו משתייך לעדה התימנית.
התובע הוסיף כי חברים אשר הגיעו עימו למועדון, והינם בעלי צבע עור שונה, נכנסו למקום ללא כל קושי. התובע טען כי הוא הלין בעניין זה בפני בעלי המקום אך תלונותיו נפלו על אוזניים ערלות.
קראו עוד על חוק הסלקציה:
- תביעה נגד "החתול והכלב" בגין אפליה בסלקציה
- תביעה נגד מועדון ירושלמי בגין אי הכנסת בליינים עם כיפה
- הצעת חוק נגד סלקציה עברה בקריאה טרומית - פה אחד
- לא עברו סלקציה במועדון - יפוצו בעשרות אלפי שקלים
מנהלי המועדון טענו כי אין ממש בתביעה וזאת משום שהתובע הוכנס מספר פעמים בעבר למועדון. לטענתם, סירוב הכנסתו למקום לא נבע מצבע עורו אלא מהתנהגותו האלימה. למעשה, המנהלים טענו כי הם ביקשו לשמור על שלומם וביטחונם של באי המקום ועל כן קמה להם הזכות לסרב את כניסתו של בליין אלים.
בית המשפט דחה את התביעה. השופטת ישראלה קראי-גירון קבעה כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה בנוגע לאירועים הנטענים בתביעתו. לגבי האירוע הראשון, נקבע כי מדובר במקרה אותו עדי התביעה לא זכרו כלל והתובע אף לא הגיש בגינו תלונה לנתבעים.
בנוגע לאירועים השני והשלישי, התובע הציג הקלטות של שיחות שנערכו עם השומר בכניסה למועדון. הקלטות אלו עמדו לתובע לרועץ. מתמליליהן עלה באופן מפורש כי עילת סירוב הכניסה מקורה בהתנהגות אלימה ולא באפליה אסורה.
דחיית התביעה לא נועדה להכשיר את האפליה, כתבה השופטת בפסק הדין, עם זאת, מדובר במקרה בו נפל בהתנהגותו של התובע פגם. התובע לא יזכה לפיצויים ולא משום שהוכח כי מדיניות המועדון אינה מפלה אלא בשל אי יכולתו להוכיח את טענותיו לגבי כל אחד מהאירועים הספציפיים.
