פיצויים בגין אפליה ועוגמת נפש על רקע נכות

דרגו את המאמר

שופטת בימ"ש השלום בנצרת עירית הוד קבלה תביעתה של תובעת ילידת 1984, בגין נזקיה ועוגמת הנפש שנגרמה לה, עת סירבה המכללה האקדמית תל חי בגליל העליון, לקבלה ללימודים גבוהים בשל נכותה, שנגרמה כתוצאה משיתוק מוחין מלידה ופסקה לה פצוי בסך 45,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ ומע"מ והוצאות משפט בסך 2,500 ₪.

כן קבעה כי בהתנהלותה, המכללה הפלתה את התובעת בניגוד להוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק שיווין זכויות לאנשים עם מוגבלויות, לפיו אין למנוע מבעל מוגבלות גישה למקום ציבורי.

רקע:

בכתב התביעה טענה התובעת כי נרשמה והתקבלה ללימודים בחוג לחינוך ולימודים רב תחומיים אצל המכללה הנתבעת. בעקבות כך, זומנה במהלך חודש אוגוסט 2005, לראיון אצלה, במטרה לבחור את מוקד לימודיה.

לטענת התובעת, לאחר הראיון, היא הופנתה לראש מנהל הסטודנטים על מנת לברר אילו שירותים מעמידה הנתבעת לרשותה בשל מוגבלותה. לטענתה, משנכחה ראש מנהל הסטודנטים של הנתבעת לגלות, כי התובעת סובלת ממוגבלות פיזית, היא הודיעה לתובעת, כי בשל מוגבלותה היא איננה יכולה ללמוד אצל הנתבעת.

לטענת התובעת, יום לאחר המפגש האמור, ביטלה המכללה את קבלתה ללימודים. התובעת טוענת, כי הנתבעת נימקה את אי קבלתה ללימודים בהעדר מתקנים מתאימים בקמפוס, אשר יאפשרו קליטתה כסטודנטית במכללה. כן ציינה כי לא הואילו כל פניותיה למכללה לרבות פניית עובד סוציאלי מטעמה והנתבעת נותרה עיקשת בסירובה לקבלה כסטודנטית מן המניין ורק התערבות משפטית ותקשורתית גרמו לחזרתה מעמדתה.

כיצד הכריע בית המשפט?

השופטת הוד קבעה כי המכללה האקדמית תל חי הפלתה את התובעת בניגוד להוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק שיווין זכויות לאנשים עם מוגבלות. התובעת לא זכתה לעבור הליך קבלה שוויוני ככל מועמד ללימודים אקדמאים ובשל האמור נגרמה לה עוגמת נפש רבה וכן נגרם לה נזק ממשי בשל התחלת לימודיה באיחור של חודש לעומת שאר הסטודנטים. מהתובעת נדרשו משאבים הן על מנת להדביק את הפער הלימודי שנוצר והן על מנת להשתלב בקרב הסטודנטים שמכירים אחד את השני מזה חודש.

השופטת הבהירה כי בישראל חיים כיום יותר מ- 600,000 אנשים בעלי מוגבלות וכי עוד בטרם נחקק חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, עיגן חוק יסוד כבוד האדם וחירותו את זכותו של אדם, באשר הוא אדם, לשוויון. בסיס לזכות זו נמצא אף במשפט העברי. ההנחה הבסיסית ביהדות הינה, כי כל אדם נוצר בצלם אלוהים ולכל אדם זכות מולדת לכבוד. על החברה מוטלת החובה להעניק לכלל אזרחיה זכויות שוות. עליה לפעול לשם הבטחת זכויותיהם של בעלי מוגבלויות. מוטל על החברה לפעול במטרה לסייע לחבריה בעלי המוגבלות לחיות חיים רגילים, ככל הניתן.

מטרת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

השופטת הוסיפה כי בשנת 1999 נכנס לתוקף חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות שמטרתו הינה לאפשר שילובם ושיתופם של אנשים עם מוגבלות בחיי החברה בכל תחומי החיים וכי כיום קיימת הבנה, כי יחס שונה לבעלי מוגבלויות וטיפול בהם תוך הפרדתם מהחברה מביא להעמקת חוסר השוויון והנצחת מצבם.

השופטת קבעה כי הנתבעת ביקשה לבטל את הרשמתה של התובעת עקב חששה שהתובעת לא תעמוד במטלותיה ובטרם ניתנה לתובעת הזדמנות שווה ובטרם הוכח, כי אכן לא עולה בידה לעמוד בחובותיו של סטודנט מן המניין אין לשלול את זכותה. התנהלות הנתבעת אשר החליטה ’להקדים תרופה למכה’ ולמנוע את לימודיה של התובעת בשל החשש, כי לא יעלה בידה לעמוד בחובותיה כסטודנטית, הינה פסולה.

הפיכת מקומות לנגישים לאנשים עם מוגבלות, באחריות מי?

השופטת קבעה כי אין מחלוקת, כי לשם קיום החוק והפיכת מקומות לנגישים נדרשים התארגנות, תקציבים וכיוב’ וכי השינוי לא ייעשה, כבמטה קסם, בין לילה. בנסיבות אלו , חובתם של מוסדות להסדיר את הנגישות לא חלה באופן מיידי עם מועד חקיקת החוק. במועד הרלוונטי לתובענה טרם הוטלה על כתפי הנתבעת החובה החוקית להפוך את מתקניה לנגישים לציבור המוגבלים. לפיכך, המכללה לא הפרה את חובתה החוקית בנדון.

יחד עם זאת, אין בכך בכדי לפתור את הנתבעת מחובתה לעשות את כל שבידה בכדי להקל את נגישות המוגבלים למתקניה, עד למועד בו יהיו מתקניה נגישים להם. לאור חובתה החוקית למנוע אפליה, חלה על הנתבעת חובה, אף חובה מוסרית, לעשות ככל יכולתה לשם סיוע לתובעת לשם מציאת פתרונות במטרה לסייע לה להתגבר על בעיית ניידותה.

אף בהעדר חובה ויכולת להפוך את מבנה הקמפוס לנגיש היה בידי הנתבעת לסייע לתובעת, באמצעים אשר לא היו גובים מהנתבעת מאמץ בלתי סביר, כך שהיה עולה בידי התובעת להתחיל את לימודיה במועד. בעניינינו, הרתמות הנתבעת למציאת פתרון לסוגיה הייתה רק לאחר ביטול הרשמתה של התובעת, עמידה על הסירוב לקבלה על אף מכתביה הברורים בנדון ופנייתה של התובעת לתקשורת.

שאלת קיומו של פתרון כאמור איננו עניינה של הנתבעת ואינו יכול להוות שיקול בקבלתה של התובעת. הנתבעת יכולה להציג לתובעת את הקשיים בהם תיתקל, אולם התובעת היא בן אדם בוגר ואוטונומי לקבל החלטה האם חרף הקשיים תוכל לעמוד בהתחייבויות הלימודיות. בוודאי אין לקבל את הגישה שהנתבעת ונציגיה יודעים טוב יותר מהתובעת מה נכון וראוי עבורה. יש להכיר באנשים בעלי מוגבלויות כבעלי אוטונומיה מלאה לקבל החלטות הנוגעות לחייהם ולהחליט מה טוב עבורם ועם אלו קשיים יוכלו להתמודד, הכל בהתאם לנסיבות העניין והוראות החוק.

לסיכום,

השופטת קבעה כי בהתנהלותה, פעלה הנתבעת בניגוד להוראות החוק שוויון הזדמנויות, לפיו אין למנוע מבעל מוגבלות גישה למקום ציבורי ואין לקבוע תנאים שלא ממין העניין המונעים או מגבילים שימוש בשירות ציבורי או במקום ציבורי או הנאה משירות ציבורי או ממקום ציבורי וכאמור זיכתה את התובעת בפיצוי הנ"ל.