אחריות הורים בנזיקין

דרגו את המאמר

פעמים רבות קטינים נפצעים ונגרמים להם נזקי גוף שונים. לעיתים מדובר בתוצאה של פעילות במקומות ציבוריים, ולעיתים עסקינן ברשלנות תורמת של ההורים במסגרת טיפולים רפואיים. במקרים אלו יכולים הקטינים, באמצעות הוריהם, להגיש תביעה נזיקית כנגד הגוף אשר היה אחראי על המקום המדובר בו אירעה התאונה.

לדוגמא, קטין אשר נפגע בגן שעשועים בגלל נפילה ממגלשה שאיננה תקינה, יכול להגיש תביעה נגד העירייה שאמונה על בטיחות המתקנים במקום. שימו לב, פעמים רבות ינסו הנתבעים לגלגל את האחריות לפתחם של ההורים ולטעון לרשלנות תורמת מצדם. עניין זה קרוי בעגה המשפטית – אשם תורם – והוא מהווה את אחת מטענות ההגנה הנפוצות ביותר בדיני הנזיקין.

      קראו עוד בתחום:

• תביעה בגין נזקי גוף בעקבות החלקה על הליכון בחדר כושר
• תביעה נגד עיריית חולון בעקבות נפילה ברחוב בגין מכסה ביוב פתוח
• תביעה בגין נזקי גוף לאחר נפילת צינור מבניין
• תקיפה של כלב שמירה, האם פיצויים?

בשנת 1989 דן בית המשפט העליון בהיקף חובתו של ההורה השומר על בנו. על פי פסיקה זו של בית המשפט, חובתו של ההורה כלפי גופו של בנו איננה מסתיימת גם כאשר ישנה אישיות נפרדת האמונה על בטחונו של הילד. לאמור, גם במקרים בהם האחריות על גופו של הילד מוטלת על גן השעשועים, קיימת חובה כלפי ההורה לוודא שהילד אינו משחקים במתקנים שאינם תואמים את גילו ואין הוא מסכן את גופו.

ידוע כי הורים נוטים לעשות כן באופן טבעי, אך לעיתים רשלנותם וחוסר תשומת ליבם יכולים להיות ברי השפעה על פגיעה עתידית. מלבד הכאב הרב הטמון בפגיעה של קטין רך בשנים, עלולה רשלנותו של ההורה להביא לכך שהוא יאלץ לשפות את המזיק בחלקו מסכום הפיצויים אשר יפסק עבור הקטין.

במילים אחרות – על ההורה מוטלת חובת זהירות אשר עלולה להטיל עליו ועל המזיק אחריות משותפת בגין הנזקים שנגרמו לקטין. שימו לב, חובת הזהירות הזו איננה מבטלת את עילת התביעה הנזיקית מעיקרה.

דוגמא לכך ניתן לראות במקרה שבו הורים ומועצה מקומית נמצאו אשמים באופן משותף בפגיעה של קטין לאחר נפילה של האחרון לבור לא מגודר. במקרה זה נקבע בבית המשפט כי אחריותם של ההורים לנזקיו של הקטין עומדים על כרבע מסכום הפיצויים, ואילו יתרת הנזק רובצת לפתחה של המועצה המקומית. במקרה אחר נקבע כי הורה אשר בנו הקטין נכנס למי הכנרת שלא בעונת הרחצה אשם ב-50% בגין מותו של הקטין בתביעה (העירייה הואשמה במחצית השנייה בגין אי גידור החוף כראוי).

הקטין מקבל את הפיצויי במלואו - ההורה מחזיר כספים למזיק

השימוש בביטוי "אשם תורם" בנוגע לאחריות של ההורים לנזקי גוף שנגרמים לקטינים באחריותם איננה נעשית ללא בלבול. פקודת הנזיקין וההלכה הפסוקה הכירו בכך שאשמה תורמת יכולה להיות רק מצידו של הניזוק ולא מצד ג’. עם זאת, במקרים בהם מדובר בקטינים, ניכר כי הורי הקטינים מהווה את הסמכות המשפטית מאחוריהם והם האפוטרופוסים הטבעיים שלהם לכל עניין. דוגמא לכך ניתן לראות בתביעות רשלנות רפואית. בתביעות אלו נטענת לא אחת טענת אשם תורם כלפי האם ובעלה, בשם הבן, על ידי הרופא.

לדוגמא, בית החולים הנתבע רשאי לטעון כי האם התרשלה בניהול הריון מסודר ותקין, על פי המלצות הרופאים, ועל כן הנזקים מהם סובל בנה הינם תוצאה של רשלנות זו. עם זאת, שימו לב, חלקה של הרשלנות התורמת של ההורים איננה מהווה עילה לתשלום מופחת מהמזיק. במקרים אלו, בית המשפט קובע כי הקטין יקבל את מלוא הפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו, והוריו אשר התרשלו כלפי המזיק ישפו את האחרון באחוז רשלנותם.

      קראו גם:

• אחריות בעל מקרקעין לנזיקין - תחנת דלק
• נפילה בעקבות דחיפה בתור למתקן בלונה פארק
• פיצויים בגין פגיעה של ענף אשר נפל על הולכת רגל

לסיכום, על הורה מוטלת חובת פיקוח על ילדיו. חובה זו משתנה על-פי נסיבות המקרה: גיל הילד, תנאי השטח, ואופי הסיכון. מחובתם של הורים לבדוק שמקומות שאליהם הם מרשים לילדיהם הקטינים ללכת הינם בטוחים. כמו כן, ההורים חייבים לוודא שפעילותם של הילדים נעשית בזהירות תוך התחשבות בכל הגורמים השונים. דוגמא נוספת לכך הינה אי לקיחת ילדים לטיפולים רפואיים רלבנטיים היכולים לסייע להם.