אורח בבית חולים החליק במסדרון בגין שלולית של מים וסבון - האם פיצויים?
| דרגו את המאמר |
|
פיצויים לאישה אשר החליקה על שלולית סבון ומים בבית חולים
האם בית חולים חייב לפצות אישה אשר החליקה במסדרונותיו בגין שלולית מים וסבון בעת ניקיונות? סוגיה זו, הנוגעת לאחריותו של בעל מקרקעין לתאונה בשטחו, ולנקיטת אמצעים סבירים על ידו, הייתה במרכזו של פסק דין שניתן בבית משפט השלום בתל אביב.
התובעת, בת 54, ביקרה את אביה אשר היה מאושפז בבית החולים. בעת שהיא נמצאת בחדרו של המטופל, החלו עובדות בבית החולים לנקות את המסדרונות מחוץ לחדר. לאחר ביקור בן שעה, יצאה התובעת מחדר אשפוזו של אביה והחליקה על שלולית מים וסבון שנותרה במקום.
כתוצאה מהחלקה זו נגרמו לתובעת נזקי גוף שונים והיא סבלה משבר בשורש כף ידה הדומיננטית. השבר שוחזר והיד גובסה עד למרפק. לאחר כחודש הוסר הגבס והתובעת המשיכה בטיפולי פיזיותרפיה. בעקבות האירוע, הגישה התובעת תביעה נזיקית כנגד בית החולים.
בית החולים טען כי הוא אינו חייב בפיצויים לתובעת וזאת משום שהוא נקט בכל האמצעים הסבירים על מנת להגן על באי המקום מפני החלקה. כמו כן, בית החולים הוסיף כי במידה וייקבע כי הוא אשם בצורה מסוימת בנזקי התובעת, יש לגזור מפיצויים אלה אשם תורם מצידה בשיעור גבוה של 100%.
התובעת העידה בעצמה בבית המשפט, ומטעם בית החולים העידה אחות במחלקה אשר צירפה לתצהירה דו"ח בנוגע לאירוע (אשר נערך שעתיים לאחר התאונה).
התובעת טענה: אמרו לי לא לעבור במסדרון, אבל לא אמרו מדוע
לטענת התובעת, היא שהתה כשעה בחדרו של אביה עד אשר הבחינה כי ריח לא נעים עולה ממאושפז נוסף בחדר. אי לכך, לטענתה, היא יצאה מהחדר על מנת לבקש את עזרתן של האחיות במקום. התובעת טענה כי המקום היה פנוי והיא כלל לא הבחינה בעובדת הניקיון העושה מלאכתה.
לאחר כשלושה עד ארבעה מטרים, טענה התובעת, החלקתי על השלולית ובגדיי הרטובים הסגירו את העובדה שמדובר במים וסבון. עוד העידה התובעת כי אף אחת מעובדות הניקיון לא הזהירה אותה בדבר המעבר במקום והללו רק ביקשו ממנה "לא להסתובב שם". כמו כן, נטען כי לא היה במקום שלט צהוב אשר הזהיר – "רצפה רטובה".
האחות מטעם בית החולים העידה, לעומת זאת, כי היה במקום סימן אזהרה צהוב לכך שהרצפה רטובה והגברת הוזהרה מספר פעמים לבל תעבור באזור בשל סכנת ההחלקה.
בית המשפט מקבל את התביעה
בית המשפט קבע כי הוא מבכר את גרסתה של התובעת, וזאת חרף העובדה שמדובר בעדות בעל דין יחידה. בפסק הדין נכתב כי זיכרונה של התובעת בנוגע לאירוע היה קונקרטי, זאת לעומת האחות אשר זכרה את האירוע בכלליות והסתמכה בעדותה בעיקר על דו"ח האירוע.
לדוגמא, העדה מטעם בית החולים לא זכרה אם היא ראתה את התאונה, לא זכרה היכן היה השלט המדובר, והיא לא שמעה את עובדות הניקיון מזהירות את התובעת מסכנת החלקה. יתרה מכך, התובעת טענה כי היא לא שמעה אזהרה כאמור, ועדותה בעניין זה נתפסה אמינה בעיני השופט.
לסיכום, בית המשפט קבע כי מדובר באישה אשר נפגעה כאשר באה לבקר את אביה בבית החולים. בזמן שהותה בבית החולים, נעשו עבודות ניקיון במקום. השופט ציין כי ייתכן והיה במקום כלשהוא, ובזווית מסוימת, שלט אזהרה בדבר ריצפה רטובה. עם זאת, השופט כתב כי קשה לקבוע שהתובעת הייתה מודעת לשלט זה. התרחשות הדברים, כפי שהיא תוארה על ידי התובעת, נתפסה כהגיונית בעיני בית המשפט. אי לכך, תביעתה התקבלה.
