תביעת פיצויים בגין רשלנות אולם אירועים והחלקת קטין
| דרגו את המאמר |
|
החלקה של קטין באולם אירועים, האם פיצויים?
תאמ (ק"ש) 23815-12-09
תביעות רבות מוגשות מדי שנה כנגד אולמות אירועים בגין החלקת אורחים ומבלים בעת המסיבה. על פי רוב, במידה ויעלה בידיו של הנפגע להוכיח כי אכן עסקינן בנפילה שהתרחשה כתוצאה מרשלנות מפעילת האולם, תקום לאחרון זכאות לתבוע פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו בשל האירוע. עם זאת, הוכחת רשלנות כאמור איננה עניין של מה בכך. קל וחומר כאשר תביעתו של הנפגע מתבססת על עדות בני משפחתו הנחשבים כ"אנשים המעוניינים בתוצאות ההליך". להלן דוגמא לפסק דין בעניין זה.
קראו עוד על תביעות נגד אולמות אירועים:
- נפילה בחתונה ושבירת שן בגין לכלוך על רחבת הריקודים
- פיצויים בגין נפילה במדרגות אולם אירועים
- אקו"ם תקבל פיצויים בגין הפרת זכויות יוצרים באולם אירועים
- פיצויים מאולם אירועים בשיעור של 200,000 שקלים
- רשלנות מקצועית מצידו של בעל אולם אירועים בגין גניבה מרכב של אחד האורחים
התובע, קטין בן שבע, הגיש תביעה באמצעות הוריו כנגד חברה המנהלת אולם אירועים. לטענתו, הוא נפל בעת אירוע באולם הנתבעת, כאשר החליק על רצפה רטובה ושברי כוס אשר הוא אחז בידו פצעו את פניו. התובע טען, בתצהיר אימו, כי הוא התלווה לבעלת האירוע ולאימו לחדר השירותים, ובדרכם לשירותים ביקש הוא לשתות. לדבריו, אימו נטלה עבורו כוס משקה ומסרה לו אותה. בכתב התביעה נטען כי לאחר מספר מטרים החליק הקטין על הרצפה הרטובה, כוסו נפלה ארצה ורסיסיה התנפצו ופצעו את פניו.
הנתבעת טענה כי היא אינה אחראית לנזקיו של התובע וזאת משום שהוא הפיל את כוס השתייה והחליק על המים אשר נשפכו כתוצאה מכך על הרצפה. נציג האולם טען כי הוא ראה את התובע מחזיק כוס שתייה אשר קיבל מאביו, מפיל את הכוס, וכתוצאה מכך נבהל ומחליק על המים תוך שהוא נפגע משברי הכוס. הנתבעת הוסיפה כי במקום בו נפל הילד, נמצא באופן תמידי עובד ניקיון אשר תפקידו לדאוג לכך כי הרצפה תהיה יבשה לאורך כל האירוע.
אחריות אולם האירועים
אין ספק כי אולם האירועים אחראי לגבי בטיחותם של הבאים בשעריו. אחריות זו מוטלת על אולם האירועים מתוקף חובת הזהירות החלה בין נותן שירות ללקוח. עם זאת, לא כל נפילה באולם מקימה עילת אחריות וסיבה להגשת תביעה כנגד החברה המנהלת אותו. על התובע במקרה זה להוכיח כי עסקינן בנפילה אשר אירעה כתוצאה מסיכון צפוי אשר הנתבעת (החברה המנהלת את האולם) הייתה צריכה לצפות ולהסיר.
לדוגמא, מדרגה במקום "מפתיע", רצפה רטובה ומחליקה בגין קליפות פירות ברחבת הריקודים וכדומה. עצם הנפילה, אין בה לכשעצמה עילת תביעה. התובע, בבואו להוכיח את רשלנותה של הנתבעת, היה צריך להוכיח כי הנפילה נגרמה בעקבות רטיבות הרצפה באזור, אשר ניתן היה לספוגה ולנקותה, וזאת כאשר במקביל הנתבעת מתעלמת מחובתה ומותירה אזור עם רטיבות המהווה סכנה למבקרים. נטל השכנוע לעניין זה מונח על כתפיו של התובע וזאת בהתאם להלכה הפסוקה וכלל "המוציא מחברו עליו הראיה". במקרה דנן, בית המשפט קבע כי התובע לא הרים את הנטל הדרוש.
עדותו של האם – עדות בעל עניין
ראשית, מלבד עדותה של אימו של התובע, לא הביא התובע כל עדות נוספת להוכחת טענותיו. יתרה מכך, גם בעדותה של אימו, אשר בתור עדות יחידה נשקלה ב"זכוכית מגדלת", נפלו סתירות מהותיות. לדוגמא, האם טענה כי הנפילה ארעה באירוע משפחתי כאשר היא והתובע הולכים אחרי בעלת האירוע (גיסתה של האם) לשירותים.
בעלת האירוע, אשר הייתה יכולה לשפוך אור על נסיבות התאונה, לא הוזמנה לעדות. כמו כן, לא הובאו עדים נוספים לתמוך בטענותיה של האם. בית המשפט קבע כי מדובר בסוגיה משמעות מבחינת גרסתה של האם לאירוע. "עסקינן בשמחה משפחתית ובאירוע אשר הצריך את פינויו של התובע לבית החולים, האם אימו של הקטין לא שיתפה איש מבני משפחתה במצוקתה והראתה לו את המקום?", תהה השופט.
סעיפים 54(2) ו-54(3), לפקודת הראיות (נוסח חדש), קובעים כי על מנת להשית אחריות בנזיקין על כתפי המזיק, על בסיס עדות אדם המעוניין בתוצאות המשפט לטובת התובע, מוטל על בית המשפט לנמק מדוע הוא בחר ללכת בדרך זו. דהיינו, על בית המשפט לפרט בפסק הדין את הסיבות אשר גרמו לו להכריע לטובת התובע על בסיס עדות "בעייתית" כאמור.
דרישה זו, אשר מופיעה בפקודת הראיות, נועדה אפוא להזכיר לבית המשפט כי כאשר קיימת רק עדות אחת מטעם אדם המעוניין בתוצאות ההליך לטובת התובע, קל וחומר כאשר עסקינן בבן משפחה קרוב, יש צורך בטעם כבד משקל אשר מבוסס על סבירות ביחס למכלול הראיות (בכדי להביא לקבלת עדות זו כעילה לקבלת התביעה). הדברים אמורים גם כאשר לא עומדת כל עדות כנגד עדותו של המעוניין.
במקרה דנן, בית המשפט קבע כי אין להסתפק בעדותה של האם ויש לדחות התביעה. ראשית, האם העידה כי היא לא ראתה בעצמה את הנפילה אלא רק שמעה "בום". כמו כן, בתצהירה היא העידה כי נטלה כוסית משקה עבור התובע, ובחקירתה אמרה כי הברמן היה זה אשר נתן את הכוס לילד. כמו כן, האם העידה כי היא נעלה ביום האירוע נעלי עקב, עם זאת, גם היא וגם בעלת האירוע, אשר גם הלכו באזור ה"בעייתי", לא החליקו ארצה. לסיכום, בית המשפט דחה את התביעה.
