תשלום דמי ביטוח שלא בדרך שנקבעה בפוליסה איננו עילה לביטוח חוזה ביטוח
| דרגו את המאמר |
|
דמי ביטוח לא בוטלו למרות ששולמו בשיק ולא בהוראה בנקאית כמוסכם בפוליסה
תאמ (נצ') 8285-04-09
חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 הינו חוק בעל אופי סוציאלי צרכני. מטרתו של החוק הינה להגן ולהסדיר את היחסים המשפטיים בין מבטחים למבוטחים ובין אלה לבין סוכן הביטוח. התכלית העיקרית העומדת מאחורי החוק הינה להגן על האינטרסים של המבוטח, וזאת מתוך הכרה בכוחו העדיף של המבטח (חברת הביטוח).
קראו עוד בתחום:
- בקשה לתביעה ייצוגית נגד חברת ביטוח בגין שיווק פוליסת ביטוח כפולות
- האם הוסכם בין מבוטח לחברת ביטוח כי הפיצוי יהיה לפי חלפים מקוריים?
- האם אי עמידה בתנאי פוליסה באופן מדויק תמנע הכרה בהתקף לב כמקרה ביטוח?
ניתן לומר כי חוק חוזה הביטוח הינו אחד מהחוקים בישראל אשר נועדו לעזור לאזרח הקטן. מדובר בחוק המקביל לחוקים דומים כגון חוק הגנת הצרכן (ורבים אחרים). פרופ' ידין הגדיר זאת באופן הבא – "לשמור על המבוטח בפני הכוח העדיף של המבטח ובפני הפעלה וניצול של עמדתו העדיפה. החוק בא לתקן, ולו במעט, את חוסר השוויון בין הצדדים לחוזה ביטוח".
ביטול חוזה ביטוח בגין בעיות בתשלום דמי הביטוח
חוזה ביטוח הינו, בדרך כלל, חוזה אחיד ומיוחד במהותו, תכליתו ואופיו. סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח עוסק בזכות להביא לביטולו של חוזה ביטוח בגין פיגור בתשלום דמי הביטוח. מדובר אפוא בחיקוק קוגנטי אשר מוציא את הוראות הביטול של דיני החוזים ואת הוראת הביטול הכללית בסעיף 10 לחוק חוזה הביטוח.
סעיף 15(א) לחוק קובע, כי במידה ודמי הביטוח או חלק מהם לא שולמו במועדם, ואף לא שולמו בתוך 15 ימים לאחר שהמבטח דרש בכתב לשלמם, רשאי המבטח להודיע למבוטח בכתב כי החוזה יתבטל כעבור 21 ימים נוספים אם הסכום שבפיגור לא יסולק לפני כן. מטרת החיקוק הינה להגן על המבוטח. הלכה פסוקה היא כי "אין צורך להכביר מילים על הפער הכלכלי ביחסי הכוחות שבין מבטח למבוטח".
- קנסות על ארבע חברות ביטוח גדולות
- חברת ביטוח הסתירה סעיף בפוליסת ביטוח ותשלם פיצויים
- תיקון גיל בפוליסת ביטוח בהתאם לתיקון חוק גיל פרישה
במקרה שהונח לפתחו של בית המשפט השלום בנצרת, טען תושב כפר יפיע, אשר היה במועד הרלבנטי בעליו של רכב משא מסוג רנו קנגו, כי הוא זכאי לכיסוי ביטוחי בגין תאונה בה היה רכבו מעורב. חברת הביטוח טענה כי חוזה הביטוח בוטל בגין אי תשלום דמי הביטוח.
דמי הביטוח שולמו בשיק ולא בהוראה מהחשבון
הצדדים התקשרו בחוזה ביטוח והנתבעת הוציאה פוליסה אשר פירטה את זכויות הצדדים וחיוביהם. תקופת הביטוח הייתה אמורה להסתיים בינואר 2009 ודמי הביטוח המוסכמים היו – לאחר הנחה – על סך 3,900 שקלים בשנה. לפי הפוליסה, דמי הביטוח היו אמורים להיות משולמים בתשלום שווים ורצופים מחשבון הבנק של המבוטח.
דמי הביטוח לא שולמו במועד וסוכן ביטוח מטעם המבטחת פנה לתובע בדרישה לשלמם. לאחר מכן, התייצב שליח מטעמו של התובע במשרדי סוכן הביטוח ומסר לאחרון שלושה שיקים על סך כולל של 2,900 שקלים. לאחר פרעון השיק הראשון, אירעה תאונת הדרכים והאוטו הוגדר על ידי שמאי כ-טוטאל לוסט.
התובע פנה לחברת הביטוח אך זו סירבה לשלום את הכיסוי הביטוחי. לטענת התובע, בסוף חודש יולי 2008 התקשרה אליו פקידה ממשרדו של סוכן הביטוח והודיעה לו כי הבנק לא כיבד את הוראתו לחיוב החשבון. אי לכך, טענה הפקידה בפניו, נוצר פיגור בתשלום דמי הביטוח. התובע טען כי בסמוך לכך הוא הסדיר את תשלום דמי הביטוח ושליח מטעמו מסר את השיקים הדרושים.
בית המשפט קבע כי חוזה הביטוח לא בוטל כדין ועל כן חברת הביטוח תשלם את הכיסוי הביטוחי כמוסכם בפוליסה. בפסק הדין נכתב כי חברת הביטוח לא הוכיחה שהתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 15(א) לשם ביטול החוזה בגין פיגור בתשלומי דמי הביטוח. כמו כן, צוין כי נפלו סתירות מהותיות בראיות ההגנה, בכל הנוגע לסכום דמי הביטוח, ברשימה לפוליסה בתדפיס מצב חשבון, ובעדויותיהם של עדי ההגנה.
חברת הביטוח לא הוכיחה כי התובע קיבל ממנה שתי דרישות תשלום בכתב לתשלום דמי הביטוח, כפי שמורה סעיף 15(א) לחוק. בית המשפט קבע כי עדותו של המבוטח הייתה אמינה בעניין זה ולא הייתה כל ראיה כנגד אשר הייתה יכולה לסתור את האמור. זאת ועוד, נקבע כי גם אם ניתן היה לקבל את טענת חברת הביטוח שהחוזה בוטל ביוני 2008, אין ספק שהוא חודש בחודש יולי עם מסירת השיקים לסוכן הביטוח על ידי שליח מטעם התובע.
