1

   

בתי המשפט

תק 002986/04		בית משפט לתביעות קטנות ת"א
09/01/2005	תאריך:	כב' השופטת מיכל ברק-נבו	בפני:

 

 

 

	יעקב תורן		בעניין:
תובע
	נ  ג  ד
	הראל - חברה לבטוח בע"מ
נתבעת

 

 

לבקשת התובע ובהסכמת הנתבעת, אני נותנת פסק דין על דרך הפשרה, מכח סמכותי לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב],  תשמ"ד-1984.

 

התובע הינו נהג מונית. ביום 22.5.01 הוציאה הנתבעת, חברת ביטוח, פוליסה לביטוח בריאות ולאבדן כושר עבודה  מסוג "תלם" לתובע. ביום 12.7.01 הוציאה לו הנתבעת פוליסת אבדן כושר עבודה מסוג "יבול". לטענת התובע, כאשר חתם על הצעות הביטוח, הודיע לו הסוכן שייצג אותו, כי אין מגבלה על הסכום שיוכל לקבל מהפוליסות האמורות, במקרה של אבדן כושר עבודה. לדבריו, סוכן הביטוח מילא את טופס ההצעה באופן חלקי ואז החתים את התובע עליו. בהמשך, על סמך שיחות טלפוניות עם התובע, מילא את שאר הטופס לפי הכנסה של 8,500 ₪ לחודש, מבלי לברר עם התובע כמה הוא משתכר באמת. בפועל, בעת עשיית הסכם הביטוח ואף לאחר מכן, היתה הכנסת התובע פחות ממחצית סכום זה. לדברי התובע, כעבור כשנתיים, התברר לו כי הוא משלם עודף פרמיות, שכן בניגוד לדברים שמסר לו סוכן הביטוח, הרי שבמקרה של אבדן כושר עבודה הוא יוכל לקבל משתי הפוליסות ביחד לכל היותר 75% מהכנסתו לפני אבדן הכושר, ולא 8,500 ₪ או סכום קרוב לזה. כאשר נודעו לו עובדות אלה, טוען התובע, שלח ביום 18.8.03 מכתב לנתבעת, בו הודיע לה על ביטול הפוליסות ודרש לקבל בחזרה את הפרמיות ששילם. לדבריו, למרות הודעתו והתכתבויות שבאו לאחר מכן, סירבה הנתבעת להחזיר את הפרמיות, או אפילו את עודפי הפרמיות ששולמו. התובע שילם 27 תשלומים בגין כל אחת משתי הפוליסות האמורות, שהסתכמו ב- 5,572 ₪ בגין פוליסת "תלם" ו-12,262 ₪ בגין פוליסת "יבול", ובסך הכל 17,834 ש"ח. הוא קיבל תגמולי ביטוח מהנתבעת בסך 9,156 ₪ והעמיד, לפיכך, תביעתו על סך 8,768 ₪.

 

לטענת הנתבעת, זו התביעה השלישית שהגיש נגדה התובע, מבלי להוכיח שנגרם לו כל נזק. שתי התביעות האחרות, שהתבררו בפני כבוד השופטת ארנה לוי ביום 24.3.04, נדחו ללא צו להוצאות, לאחר שהתובע הודיע, כי לאחר שמיעת המלצת בית המשפט, לפיה עילת התביעה כנגד הנתבעת אינה מבוססת, הוא מסכים שהתביעות ידחו ללא צו להוצאות. עוד טוענת הנתבעת, כי פוליסות הביטוח הוצאו לתובע על פי הצעות הביטוח שמילא ושלח לה. הנתבעת פעלה על פי הנחיות התובע, כפי שהועברו לידיה על ידי סוכן הביטוח של התובע. בתקופה שעד ביטול הפוליסות על ידי התובע, ניתן לו כיסוי ביטוחי מלא, בהתאם לסכומי הפוליסה. יתר על כן, התובע הגיש מספר תביעות על אבדן כושר עבודה טרם ביטול הפוליסות, ואף ניתן לו פיצוי בהתאם:

ביום 27.1.02 פוצה בסכום של 1,478 ₪;

ביום 11.2.02 פוצה בסכום של 1,819 ₪;

ביום 20.12.02 פוצה בסכום של 2,869 ₪;

ביום 12.6.03 פוצה בסכום של 3,587 ₪;

בסך הכל פוצה התובע בסך של 9,753 ₪.

לטענת הנתבעת, התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק כלשהו, ולא ברור מדוע "התעורר" התובע אחרי 26 חודשים, בהם שולמו הפרמיות מדי חודש (בהוראת קבע). עוד טוענת הנתבעת, כי לתובע זכות לבטל את הפוליסה ומרגע שביטל אותה - הפסיקה הנתבעת לגבות תשלום בגינה.

 

ביום 14.9.03 נשלח לתובע מכתב, על ידי סמנכ"ל הנתבעת, מנהל אגף הבריאות, בו נאמר כי "אם יסתבר כי הינך מבוטח על סכום העולה על רמת הזכאות המכסימאלית, תזוכה בהתאם", וזאת תוך התחשבות בעובדה שלא ניתן לקבל פיצוי מעל 75% מהכנסתו של התובע ברוטו, בגין כל הפוליסות ביחד.

 

בהתאם, בדיון שנערך בפני כבוד השופטת גזית ביום 20.6.04, הודיע נציג הנתבעת, כי אם יוכיח התובע טענותיו, כי הכנסותיו בתקופת הביטוח היו נמוכות ממה שהוצהר בהצעת הביטוח, תהיה הנתבעת מוכנה להשיב לו את החלק היחסי העודף של הפרמיה על רכיב אבדן כושר העבודה בלבד (שכן המרכיב של אבדן כושר עבודה הוא רק אחד מרכיבי סכום הביטוח). לשם כך הורתה השופטת לתובע להמציא לנתבעת דוחות מס הכנסה לשנים 2001 עד 2003, על מנת שהנתבעת תוכל לערוך התחשבנות ולראות אם מגיע לתובע זיכוי כלשהו.

 

לאחר עיכובים, אי הבנות ותקלות נוספות, התקיים דין ודברים נוסף בין הצדדים, בכתב, באמצעות בית המשפט, במסגרתו הודיעה הנתבעת, כי לפנים משורת הדין, ועל מנת למנוע דיונים נוספים בתיק, היא מוכנה להציע לתובע פיצוי בסכום של 1,000 ₪ לסילוק מלא וסופי של התביעה, הצעה המוסרת מעל השלחן אם יתקיים בסופו של דבר דיון בתיק. התובע סירב להצעה וביקש שבית המשפט יתן פסק דין מכח סמכותו לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. לאחר עיכובים נוספים, נתקבלה גם הסכמת הנתבעת להצעה זו, ביום 3.1.05, ולאחר שקראתי את כל החומר בתיק, לרבות סיכומי הצדדים במסגרת הסכמתם לכך שבית המשפט יעשה שימוש בסמכותו כאמור, אני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 2,400 ₪, כשסכום זה צמוד למדד ונושא ריבית מיום 6.7.04 (מועד המצאת הדוחות לנתבעת על פי החלטת כבוד השופטת גזית) ועד התשלום המלא בפועל.

 

בקביעת הסכום הנ"ל התחשבתי בשיעור העודף בפרמיות שנגבו מהתובע (לאחר שהתחשבתי בשוני בכיסוי שהעניקה כל אחת מהפוליסות), בעובדה שהתובע אכן פוצה לפי אחת מהפוליסות ו"צרך" אותה, ובעובדה שלנתבעת לא היה "אשם" בגביית עודף הפרמיות, אך התובע בחר, למרות זאת, שלא לתבוע את סוכן הביטוח, שלכאורה היה אחראי לענין (והנושא עלה במסגרת שתי התביעות האחרות של התובע, כעולה מפרוטוקול הדיון בפני כבוד השופטת לוי ביום 24.3.04). בנוסף, התחשבתי גם בהתנהלות הצדדים בהליך זה ובתרומתם להתמשכות ההליכים. לפיכך, אינני מוסיפה לסכום האמור הוצאות משפט, אותן שיקללתי בסכום האמור.

 

 

                                                                               

מיכל ברק-נבו, שופטת