תאונת עבודה - אחריות מעביד

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

עובד שנפגע במסגרת עבודתו, יכול לקבל פיצוי משני גורמים שונים. ראשית, במידה והאירוע שהתרחש יוגדר כתאונת עבודה על ידי הביטוח הלאומי, העובד יהיה זכאי לדמי פגיעה מעבודה או אפילו לקצבת נכות. שנית, יהיו מקרים בהם תקום לעובד זכות תביעה גם נגד מקום העבודה, וזאת מכוח דיני הנזיקין. הפיצוי והקצבה שמתקבלים מהמוסד לביטוח לאומי אינם מכסים את כל הנזקים שנגרמים לעובד בגין התאונה, ולכן תביעה נגד המעסיק הינה דרך נוספת לקבל פיצוי בגין האירוע.

      קראו עוד בתחום:

• עובד לקה במפרצת בעקבות תנאי עבודה קשים וחריגים - האם אחריות המעביד?
• עובד נפל מגובה רב ומת - מהו היקף האחריות המוטל על המעביד?
• אחריות מעביד לבלאי בסולם לאחר נפילת עובד מגובה של חמישה מטרים
• אחריות מעביד בגין תאונה בחצרי צד שלישי

• האם מעביד אחראי לפיצוי בגין פגיעה בעת סידור סחורה על מדף

זכות התביעה של העובד קמה לא רק כנגד מקום עבודתו, אלא גם נגד חברת הביטוח שמבטחת את המעביד בביטוח חבות מעבידים. ברור כי מומלץ לתבוע את שני הגופים, ולו בשל העובדה שחברת ביטוח היא "כיס עמוק" ונמצאת בסכנה נמוכה יותר לפשיטת רגל.

אחריות מעביד, אימתי?

תאונת עבודה נבחנת על פי המבחנים המקובלים של עוולת הרשלנות. המעביד חייב לדאוג לבטיחותם ושלמותם הגופנית של העובדים. חובה על המעביד להנהיג שיטות עבודה בטוחות, ולפקח כי העבודה מתבצעת בצורה בטוחה. מובן שאמצעי הבטיחות שעל המעביד לנקוט משתנה בין מקרה למקרה.

כאשר מדובר בסיכונים הברורים שידועים לכל, נראה כי אזהרה בלבד יכולה לפטור את המעביד מחבות. לעומת זאת, יש סיכונים שהם נסתרים והם מיוחדים לעיסוק המיוחד של המעביד. במקרים אלו גוברת חובתו של המעביד להכשיר את העובד בצורה ספציפית, ולהדריך אותו לגבי הסכנות הצפויות. חשוב לדעת כי האחריות של המעביד אינה מוחלטת, אלא היא נגזרת מסטנדרט ההתנהגות הראוי. המעביד לא נדרש לנקוט את אמצעי הזהירות המקסימאליים, אלא עליו לנקוט את כל אמצעי הזהירות הסבירות על מנת לקדם את פני הסכנה.

האשם התורם של העובד

כלל ידוע בדיני הנזיקין הוא סוגיית ה"אשם התורם". לפי כלל זה, גם אם בסופו של דבר נקבע כי המעביד התרשל, ניתן לחלק בצורה יחסית את האחריות במידה והעובד עצמו התרשל גם כן. השאלה הנשאלת הינה מה מידת האחריות שיש להטיל על עובדים, בכל הקשור לנקיטת אמצעי זהירות מיוזמתם. בתי המשפט פסקו מספר פעמים שמבחינת המדיניות השיפוטית הראויה, אין לייחס "אשם תורם" לעובד אלא במקרים חריגים.

המקרים החריגים הינם כאשר רשלנותו העצמית של העובד הינה ברורה וחמורה. הציפייה של בתי המשפט הינה שהמעביד הוא זה שאחראי על שלום העובדים, והעובדים אינם מסוגלים במסגרת עבודתם לנקוט אמצעי זהירות מרביים. בין אם הדבר נובע מחוסר ניסיון, ובין אם הדבר נובע מכך שלעובד יש ראייה צרה בניגוד למעביד, לו יש את הניסיון והראייה המערכתית הדרושים.

דוגמאות מהפסיקה

במקרה שהגיע לבית המשפט, עובד תבע את המעביד בשל נזק שנגרם לו כתוצאה מכך שמברג גלש ופצע את העובד בידו. בית המשפט קבע כי מדובר היה בפעולה פשוטה שאינה דורשת מיומנות, והעובד היה צריך להיות מודע לסכנה שבמעשה. לכן, במקרה זה נדחתה תביעתו של העובד.

במקרה נוסף, מורה עסקה בהעברת שולחנות וכסאות, ותוך כדי פעולה זו נתפס לה הגב. בית המשפט קבע כי העברת כסאות אינה פעולה בלתי רגילה, אלא אחת מפעולות היום יום שאין בה סיכון מיותר. מכל המקרים הללו ניתן לראות כי בתי המשפט יטו לדחות תביעות נגד מעסיקים, כאשר הנזק נגרם כתוצאה מסכנה ברורה וידועה.

לסיכום

במקרה של תאונה במקום עבודה, העובד יכול לתבוע את המעביד בשל הנזק שנגרם לו. שאלת אחריותו של המעביד תיבחן לפי עוולת הרשלנות ובעיקר לאור השאלה, האם נקט אמצעי זהירות סבירים. אחריותו של המעביד כוללת את החובה לדאוג לתנאי עבודה ושיטות עבודה בטוחות. כמו כן, נדרש כי המעביד יתדרך את העובד על מנת שזה יבצע את עבודתו כהלכה.
 

מעביד נדרש לנקוט אמצעי זהירות סבירות, וזאת על מנת למנוע את היחשפותו של העובד לסכנות מיותרות. ברור כי יש

עבודות שמעצם טבען יש בהם סכנה טבועה, אולם גם במקרים אלו יש לבחון האם המעביד נקט אמצעי זהירות סבירים בנסיבות העניין. כמו כן, בתי המשפט מטילים סטנדרט זהירות גבוהה יותר על המעבידים מאשר על עובדים, ולכן רק במקרים נדירים מכירים באשמתו התורמת של העובד.