ביטוח רכב - המבטח הפסיק לשלם עבור ביטוח רכב

דרגו את המאמר

על מנת שתקום לחברת הביטוח חבות לתשלום בגין נזקים שונים למבוטח, על פוליסת הביטוח להיות תקפה. לעיתים, עולה מהתנהגות צד אחד לפוליסה, או שניהם, רושם שהפוליסה כבר אינה תקפה ואז עולה השאלה האם לחברת הביטוח קמה חבות בעת אירוע נזיקי מסוים.

במקרה זה, חברת הביטוח ערערה על החלטת בית משפט השלום בתל אביב לפיה עליה לשלם למבוטח את שווי רכבו שנגנב, בקיזוז פרמיית הביטוח אותה חייב האחרון למערערת. החלטת בית משפט השלום קבעה, כי בניגוד לטענת המערערת, פוליסת הביטוח לא בוטלה בהתנהגות המשיב וזאת לאור העובדה כי סעיף 45 לחוק חוזה ביטוח התשמ"א – 1981 מחייב קבלת הודעה על הפסקת ביטוח בכתב מאת המבוטח, הודעה שלא ניתנה במקרה דנן.

טענות הצדדים

המערערת טענה כי הפוליסה בוטלה לאור התנהגותו של המשיב. לדבריה, האחרון פנה לחברת ביטוח אחרת לבירור התקשרות חלופית, ביקש ממנה לבטל באופן רטרואקטיבי את הפוליסה, ואף נמנע מפניה למערערת מיד לאחר גניבת הרכב.

הוסיפה המערערת כי שגה בית משפט שלום בפרשנותו לסעיף 45 לחוק חוזה ביטוח, וזאת משום שסעיף זה נוגע לביטוח חיים ולא לביטוח רכב. זאת ועוד, לטענתה, המבוטח לא הוכיח קיומם של אמצעי מיגון נדרשים לרכב כנדרש על פי הפוליסה ולכן היה על בית המשפט לדחות את תביעתו על הסף ולא להפוך את נטל הראיה. כמו כן, שווי הרכב שנקבע לבסוף שגוי.

המשיב טען כי לא ביטל את פוליסת הביטוח, אלא הקפיא את התשלומים בגינה עד להשגת הנחה. לגבי השיחה הנטענת על ידי המערערת בנוגע ביטול הפוליסה, היא נערכה רק לאחר אירוע גניבת הרכב ובכל מקרה החוק דורש כי הודעת הביטול תהיה בכתב גם לפי סעיף 26(א) לתוספת לתקנות חוק חוזה ביטוח.

החלטת בית המשפט

בית המשפט התייחס לשאלת ביטול הפוליסה, מיגון הרכב ושווי הרכב:

שאלת ביטול הפוליסה - סעיף 10 לחוק חוזה ביטוח קובע כי הוראת ביטול יכולה להיעשות בכל דרך שיקבעו הצדדים, אלא אם כן מתחייבת צורת ביטול מסוימת על פי חוק או תנאי החוזה. סעיף 26(א) לתוספת לתקנות לחוק חוזה ביטוח מדגיש כי ביטול הפוליסה יכול להיעשות על ידי המבוטח טרם סיום החוזה באמצעות הודעה בכתב טרם התאריך שבו יתבטל הביטוח. בית המשפט קבע כי היות ואין הוראה אחרת הנוגעת לביטול פוליסת הביטוח, חל סעיף 26 לתוספת לחוק ולכן היה על המשיב לשלוח למערערת הודעת ביטול בכתב. משזו לא נשלחה, לא השתכלל הביטול, גם אם בהתנהגותו פעל המשיב אחרת. בית המשפט קיבל את עמדת בית משפט שלום בנושא זה וקבע כי הפוליסה הייתה בתוקף בעת גניבת הרכב.

שאלת מיגון הרכב – סעיף 80 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 קובעת כי במידה ובעל דין רוצה לטעון שתנאי מתנאי הפוליסה לא התקיים, חייב הוא להעלות טענה זו במפורש בכתב הטענות. לכן, לו רצו המערערים לטעון כנגד אי קיום תנאי הפוליסה, היה עליהם להעלות את הנושא ולא להטיל את נטל ההוכחה על המשיב. סעיף 85 לתקנות סדר הדין האזרחי מוסיף על כך בקובעו כי על בעל דין לדון במפורש בכל טענה שבעובדה שאין הוא מודה באמיתותה ולא להסתפק בהכחשה כללית. במקרה דנן, בית המשפט קבע כי אין בכתב ההגנה של המערערת משום טענה מספקת המעוררת מחלוקת ומעבירה את נטל השכנוע למשיב. בית המשפט הוסיף כי גם אם מדובר בטענה שהועלתה בצורה מלאה בכתב ההגנה, לא נמצאה עילה להתערב בהחלטת בית משפט שלום בנושא, שדחה את טענת המערערים בנוגע למיגון.

שווי הרכב – הצדדים הגיעו להסכמה בנוגע שווי הרכב טרם קביעת בית משפט השלום בדבר המחיר הסופי. טענת המערערת בדבר שגיאה בקביעת שווי הרכב בשל טעות עובדתית הועלתה בערעור לראשונה ואין מקום להזדקק לה.

בסופו של יום, קבע בית המשפט כי הפוליסה הייתה תקפה, אך החליט כי יש להפחית מהסכום אותו קיבל המשיב 10,000 ₪ לאור הנתון השגוי לאורו נקבע שווי הרכב מראש.