דחיית תביעת ביטוח צד ג` מחמת אי הוכחת התאונה

דרגו את המאמר

דחיית תביעת ביטוח צד ג' בגין אי הוכחת תאונה

תא (ראשל"צ) 46042-05-10‏

סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח קובע כי קיימת לצד ג' עילת תביעה כנגד חברת הביטוח של המזיק. עם זאת, תשלום התגמולים לצד ג' תלוי במקרים אלה בשלושה תנאים:

1. מעשיו של המבוטח הקימו חבות חוקית כלפי צד ג'.
2. חברת הביטוח אחראית כלפי המבוטח על פי פוליסת ביטוח.
3. המבוטח איננו מתנגד.

הלכה פסוקה היא כי מבוטח איננו יכול לצאת ידי חובתו בהוכחת האירוע הביטוחי גרידא. עליו להוכיח גם שידו לא הייתה במעל. דהיינו, שהוא לא גרם במתכוון לאירוע המדובר. דברים אלה הודגשו לאחרונה על ידי בית המשפט העליון בפסיקתו בע"א 10199/09. בפסק דין זה נקבע כי בתחילה המבוטח צריך להוכיח שהאירוע המדובר אכן התרחש. זאת על בסיס הצגה של נתונים עובדתיים.

לאחר מכן, חברת הביטוח תוכל להוכיח כי התקיימו התנאים החריגים לפוליסה השומטים את הקרקע תחת חבותה (לדוגמא, גרימה במתכוון). כמו כן, החוק קובע כי מבוטח צריך להוכיח גם את קיומו של קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לבין מקרה הביטוח (ואת שיעורו). זכותו של צד ג' כלפי חברת הביטוח נגזרת אפוא מזכותו של המבוטח כלפי המבטחת. דהיינו, לא די בכך שצד ג' יוכיח שנגרם לו נזק, עליו להוכיח גם שהנזק היה תולדה של האירוע הביטוחי.

      קראו עוד בתחום:

• המרת ביטוח צד ג' והפיכתו לביטוח מקיף - רשלנות סוכן ביטוח ומשמעותה
• תביעה לאחר מוות במהלך חילוץ על ידי יחידת 669
• אשם תורם בתביעות פוליסת ביטוח צד ג' לאחר תאונת דרכים

להן דוגמא למקרה כאמור. שני רכבים היו מעורבים בתאונת דרכים. אחד הנהגים טען כי התאונה נגרמה בעקבות אי ציות הנהג השני לתמרור עצור. הנהג השני לא הכחיש את הטענות. לדבריו, הוא נכנס לצומת מבלי לשים לב לתמרור וכתוצאה מכך נגרמה התאונה. הנתבע, בעל הרכב הפוגע, טען כי הוא פנה מיד לאחר האירוע לחברת הביטוח והודיע על התאונה. לטענתו, כבר בפנייתו הראשונה הוא הודה באשמתו וביקש מחברת הביטוח לפצות גם את צד ג'. חברת הביטוח הכחישה את חבותה מכל וכל.

לא הוכחה התאונה

בית המשפט בחן את המקרה וקבע כי דין התביעה להידחות. בפסק הדין נקבע כי התובע, נהג הרכב שנפגע, לא הוכיח את קרות התאונה. לא עלה בידיו להוכיח שהאירוע אכן התרחש וזאת למרות ששני בעלי הרכבים השכילו להציג נזקים שנגרמו להם. בית המשפט קבע כי לא הוכח שהנזקים שהוצגו היו תוצאה של תאונת הדרכים כפי שהיא תוארה על ידי התובע והנתבע.

השופט הגדיר את גרסתו של התובע כ"לא משכנעת" וציין כי נתגלו בה סתירות מהותיות שלא התיישבו עם הנזקים אשר נגרמו לרכבים המעורבים. כמו כן, תצהירו של האחרון הוגדר "דל עד מאד ולוקה בחוסר פרטים". דברים דומים נאמרו כלפי הנתבע, אשר הודה באשמתו בתאונה. יתרה מכך, הודגש כי גרסתו בבית המשפט לא תאמה את גרסתו במשטרה בסמוך לאירוע הנטען. הנתבע לא השכיל להציג הסבר ראוי לסתירה וגם בחקירתו הוא לא מסר פרטים טובים ומלאים אודות נסיבות התאונה על תוצאותיה.

יש להדגיש כי במקרים כגון דא, חברת הביטוח יכולה לעלות טענות כנגד צד ג', ככל שהיא יכולה להעלותן כנגד המבוטח. לדוגמא, אם המבוטח לא מסר פרטים מלאים או הפר את חובת הגילוי, טענות אלה יכולות להיות מופנות גם כלפי צד ג' ולא רק בעניין בין חברת הביטוח למבוטח.