תאונה התרחשה לפני הרחבת פוליסת ביטוח לנהג צעיר, האם חברת הביטוח תשלם?

דרגו את המאמר

נזקי רכוש לרכב - פוליסת ביטוח המורחבת לנהג צעיר בטלפון

פוליסות ביטוח לרכב נרכשות בדרך כלל בהתאם לנהגים אשר אמורים לעשות שימוש ברכב. לדוגמא, ניתן לקבוע פוליסת ביטוח נקובה בשם אשר תקפה רק לגבי נהג אחד בלבד. במקרים רבים, הורים אינם מבטחים את רכביהם באופן שוטף עבור ילדיהם וזאת משום שהאחרונים אינם עושים שימוש תדיר ברכב. דוגמא "קלאסית" לכך הינה חיילים המשתמשים ברכב בסופי שבוע ובמהלך חופשות מהצבא.

על מנת להתגבר על המכשול הנ"ל, ומבלי לרכוש ביטוח כולל גם לנהג הצעיר בימים בהם הילד נמצא בצבא, חברות ביטוח מאפשרות "הרחבת ביטוח" באופן טלפוני כאשר הילד מבקש לנסוע במכונית. להלן דוגמא לתביעת ביטוח אשר הוגשה לאחר תאונה של חייל ברכב הוריו. בעל הרכב טען כי חברת הביטוח הייתה צריכה לפצותו בגין הנזקים אשר נגרמו לרכב (טוטאל לוסט בעלות של כ-90,000 שקלים). מנגד, חברת הביטוח טענה כי ההודעה על הרחבת הביטוח התקבלה אצלה רק לאחר התאונה, ועל כן לא קמה תחולה לפוליסה.

מתי התרחשה התאונה ומתי נרכשה ההרחבה?

המחלוקת העיקרית בין הצדדים התמקדה בשאלה מתי נרכשה ההרחבה לפוליסה, האם לפני התאונה או שמא אחריה. חוק חוזה הביטוח קובע באופן מפורש - בסעיף 16(א) לחוק - כי חוזה ביטוח תקף רק במידה והוא נכרת לאחר מקרה הביטוח אותו הוא נועד לכסות. קביעה זו מביאה למעשה לידי ביטוי את התכלית אשר מקופלת בחוק חוזה הביטוח לפיה: "כל עוד לא הותנה אחרת, חוזה ביטוח צופה את פני העתיד ולא נועד לכסות על מקרה ביטוח שהתרחש עובר לכריתתו".
 

      קראו עוד בתחום:

• תאונת דרכים בהעדר ביטוח חובה בגין רישיון נהיגה לא מתאים
• מי ישלם את נזקי תאונת השרשרת?
• אחריות בעל הרכב לתאונה של נהג אשר נהג ברכבו ללא רשות וללא רישיון, האמנם?
• נהג הצעיר מהגיל הרשום בפוליסת הביטוח היה מעורב בתאונה - האם פיצויים?

במילים אחרות, ניתן להביא לביטולו של חוזה ביטוח ללא צורך בבחינת יסודות נפשיים או ראייתיים, וזאת כל אימת שיוכח כי מקרה הביטוח ארע טרם כריתת הפוליסה. עם זאת, בשנים האחרונות הסתמנה בפסיקה מגמה לפיה יש להעניק משקל לידיעה הפוזיטיבית של המבוטח אודות קרות התאונה (מקרה הביטוח) בטרם רכישת הפוליסה. דהיינו, נקבע כי כאשר המבוטח לא ידע, או לא היה צריך לדעת, כי בעת כריתת חוזה הביטוח האירוע כבר קרה, במקרים מסוימים ייתכן שתקום חבות כלפי חברת הביטוח חרף מיקום האירועים על ציר הזמן.

על מה דיברו האב והבן בשיחה בשעה 15:58?

במקרה דנן, התובע הרחיב את הפוליסה בשיחת טלפון בשעה 16:01. כעת, בית המשפט נדרש לבחון האם התאונה אירעה לפני הרחבת הפוליסה, אם לאו. עיון בפלט השיחות היוצאות של בנו החייל של בעל הרכב הראה כי השיחה הראשונה בין האב לבן התרחשה ב-15:58. לאחריה התקבלו עוד מספר שיחות ב-16:07 וב-16:11. התובע טען כי בשיחה הראשונה, אשר התקבלה לפני הרחבת הפוליסה, בנו ביקשה ממנו לרכוש את ההרחבה. לדבריו, מיד לאחר מכן הוא התקשר לחברת הביטוח וביקש לעשות כאמור.

לטענתו, בשיחה ב-16:07 בנו הודיע לו על התאונה. חברת הביטוח טענה אחרת. לטענתה, השיחה הראשונה הייתה השיחה בה הבן הודיע לאביו על קרות התאונה, ועל כן התובע התקשר לנתבעת להרחיב את הפוליסה. בית המשפט קבע כי לאור הטענות הסותרות, הנטל אשר הונח לפתחו של התובע היה "נטל מוגבר". דהיינו, היה עליו להוכיח באופן ברור כי השיחה הראשונה הייתה בקשה לרכישת הרחבת הפוליסה, ולא דיווח על תאונה. בית המשפט דחה את תביעת הביטוח וזאת על בסיס מספר היבטים:

1. בתאונה היו מעורבים עוד מספר כלי רכב. אחד מהם אף היה נהוג על ידי ידיד של משפחת התובע. עם זאת, עדים אלה, אשר היו יכולים לכאורה לשפוך אור על נסיבות המקרה, לא הובאו לעדות בפני בית המשפט. בפסק הדין נקבע כי אי הבאתם לעדות עמדה לתובע לרועץ (התובע גם לא זימן לעדות שוטרים אשר היו בניידת משטרה שהייתה סמוכה למקום).
2. לא הוצג בפני בית המשפט דו"ח הפינוי של מד"א אשר ממנו היה ניתן ללמוד מתי התקבלה הקריאה באשר לתאונה. כמו כן, דו"ח רפואי זה היה יכול בהחלט לסייע לבית המשפט לעמוד על אופן התרחשות האירועים.
3. חוקר מטעם חברת הביטוח חקר את בנו של התובע וזה אמר לו כי הוא יצא מביתו בערך בשעה 15:55, והתאונה התרחשה כשתי דקות לאחר מכן. בית המשפט קבע כי גם מעדות זו היה ניתן להסיק כי התאונה התרחשה לפני השעה 16:01.
4. חברת הביטוח הציגה בפני בית המשפט טופס מידע אודות נתוני תאונת הדרכים אשר הופק על ידי המשטרה. בטופס זה נרשמה 16:00 כשעת התאונה. התובע טען כי קיים ספק באשר למהימנות הדיוק ברשימת מועד התאונה. עם זאת, הוא לא השכיל להביא לעדות עדים מטעם המשטרה אשר היו יכולים לצקת תוכן בטענתו זו.
5. חברת הביטוח הביאה לעדות את אחד מהנהגים בתאונה אשר העיד כי האירוע התרחש בין 15:30 ל-16:00, אך לא קודם לכן. עדותו של עד זה לא הופרכה על ידי התובע.