גניבת משאית או הונאה? דוגמא לתביעת ביטוח

דרגו את המאמר

תביעת ביטוח בגין גניבת משאית ודחיית טענה בדבר "הונאת ביטוח"

תא (נצ') 10109-05-09

אדם הגיש תביעת ביטוח בעקבות גניבת משאית. לדבריו, הרכב נגנב ומיד לאחר מכן הוא הודיע על כך לחברת הביטוח. חברת הביטוח דחתה את התביעה בטענה כי המשאית לא נגנבה ו/או נגנבה על ידי בנו של המבוטח. במסגרת ההליך בבית המשפט, העידו שני עדים מטעם התביעה - התובע ובנו.

בנו של התובע העיד כי ביום האירוע הוא יצא עם המשאית בשעות בוקר, ביחד עם גרור, לרמת הגולן. לדבריו, הוא הגיע לרמת הגולן, העמיס טוף על המשאית, ופנה לאתר בו הוא היה אמור לפרוק את המטען. הבן טען כי הוא הגיע לאתר בשעת צהריים, פרק את הסחורה, ונסע למוסך על מנת לתקן חלקים בגרור. לטענתו, לאחר התיקון הוא התכוון להמשיך ולנסוע לערד על מנת להעמיס את המשאית בחול, ומשם בחזרה לירושלים על מנת לפרוק את החול במפעל במזרח העיר.
 

      קראו עוד בתחום:

• האם פיצויים ליהלומן בגין חקירת הבורסה ליהלומים בחשד לגניבה?
• גניבת חפצים בחוף בכנרת - האם אחריות החברה המנהלת את החוף?
• איתרון בוטל והרכב נגנב - האם חברת הביטוח תפצה?
• מבוטח לא הפעיל אזעקת רכב - האם יזכה בתגמולי חברת הביטוח?

בנו של התובע טען כי הוא הגיע למוסך בשעה 14:00, ניתק את הגרור מהמשאית, והשאירו בתוך המוסך לתיקון. את המשאית, לטענתו, הוא החנה בחצר המוסך. היות ונאמר לו כי התיקון ייארך מספר שעות, הוא ישן במשאית. לדבריו, לאחר 40 דקות הוא התעורר וקם לאכול במסעדה בקרבת מקום.

העד טען כי כאשר הוא חזר מהמסעדה הוא גילה את המשאית נגנבה. בעל המוסך לא ידע לאן המשאית נעלמה והוא התקשר למשטרה ולחברת הביטוח. יודגש כי בנו של התובע הגיע לתחנת המשטרה ונחקר שם בחשד ל"מסירת ידיעה כוזבת". הוא מסר שתי הודעות, נעצר, מעצרו הוארך ביום נוסף, ולבסוף הוא שוחרר כאשר התיק נסגר. בנו של התובע הדגיש כי הוא בעל עבר פלילי נקי והוא לא יודע מי גנב את המשאית וכיצד.

בית המשפט קובע - עדויות המבוטח ובנו אמינות

בית המשפט בחן את עדויות הצדדים וקבע כי חברת הביטוח צריכה לפצות את התובע בגין נזקיו. בפסק הדין נקבע כי מבחינת הגרסאות אשר הוצגו במסגרת ההליך, עדויותיהם של התובע ובנו היו מהימנות וסבירות. חברת הביטוח ניסתה לטעון כי בעדות הבן נפלו סתירות מהותיות,

למשל באשר לתיאור רצף האירועים מבחינת זמנים מדויקים. בית המשפט קבע כי אין בכך כדי להוכיח שהמשאית לא נגנבה או "נגנבה על ידי בעליה". בפסק הדין נקבע כי היות והמשאית הייתה נכס יקר ערך, אשר פרנס את התובע ואת משפחתו, ניתן אפוא לקבל את הטענה של בנו של התובע לכך שהוא היה "בהלם" כאשר הוא גילה את גניבת המשאית ולא הביט בשעון. בית המשפט קבע כי מדובר בסך הכול בהתנהגות נורמאלית בנסיבות מקרה כגון דא.

"אדם בשר ודם הוא ייצור קונטינגנטי ובלתי מושלם. הוא אינו מכונה או רובוט. הוא יצור מוגבל בטבעו. במצבי דחק נפשי ובהעדר תיעוד אותנטי, אובייקטיבי ומדויק, אין לדרוש ממנו, כי יזכור, במדויק, את המציאות הפיסית כהווייתה, לא כל שכן המועדים המדויקים להתרחשות שרשרת מאורע טראומתי", נכתב בפסק הדין. למעשה, בית המשפט קבע כי דווקא העדות המבולבלת של בנו של התובע העידה על אותנטיות ולא על ניסיון לרמות את חברת הביטוח.

מה עם מערכת האיתוראן?

חברת הביטוח העלתה טענה נוספת. במשאית הייתה מותקנת מערכת איתוראן כנגד גניבות. על מנת לנטרל את המערכת, היה על גנב הרכב לעשות שימוש במפתח ובקוד סודי. "כיצד הגנב ידע את הקוד הסודי, ומהיכן היה לו את המפתח?", תהתה חברת הביטוח, "וזאת כאשר התקלה במערכת האיתוראן התגלתה רק כאשר המשאית כבר הייתה בשטחי הרשות הפלשתינאית, הרחק מידו של התובע ובנו".

בית המשפט קבע כי למרות שמערכת איתוראן נועדה למנוע גניבת רכבים, אף נציגיה העידו במסגרת ההליך שהיא איננה מערכת שאין בלתה. דהיינו, נקבע כי ייתכן בהחלט מקרה שהמשאית תיגנב על ידי גנב מומחה המסוגל לפרק את מערכת האיתוראן מבלי שזו תשלח "קריאה" למוקד.

יתרה מזאת, בפסק הדין נקבע כי סביר להניח שאדם נורמטיבי איננו מסכן או פוגע ברכושו על מנת להגיש תביעה כנגד צד שלישי. "חזקה על אדם הצלול בדעתו כי איננו חוטא ואיננו פוגע, שלא כדין, בקניינו, לא כל שכן בקניינו שהוא יקר ערך ומהווה מקור פרנסתו ופרנסת בני-משפחתו. זוהי חזקה שבעובדה (Praesumptio Facti) הנובעת מניסיון החיים והניתנת לסתירה", נכתב בפסק הדין, "בנסיבות אלה, התובע ובנו נתפסו בעיני בית המשפט כמי שלא פגעו שלא כדין במשאית ולא היו מעורבים כלל, במישרין או בעקיפין, בגניבתה".

השופט הדגיש כי חזקה זו לא נסתרה, ולא הוצגה בפניו אפילו ראיה אחת אשר הייתה יכול לשמוט תחתיה את הקרקע. לעניין זה, הודגש בפסק הדין, אין די בחשד בלבד ויש צורך להציג ראיות משמעותיות.