חיוב מבטחת בפיצויים בגין נזקים שנגרמו למבוטח עקב אי תשלום תגמולי ביטוח במועד.

דרגו את המאמר

עובדות המקרה

ביום 24.4.99 המריא מטוס ממינחת ליד מושב הבונים, למשימת הצנחה של צנחנים חובבים. במהלך הטיפוס לאחר ההמראה, הזדקר המטוס, צלל והתרסק על גבעת כורכר סמוך לאיזור המנחת ובקרבת כביש חיפה-תל אביב. בהתרסקות נהרגו הטייס ושלושה צנחנים שישבו על רצפת המטוס, שישה צנחנים נפצעו, חמישה מהם קשה.

בעקבות האירוע הוקמו שתי ועדות חקירה. הועדה הראשונה הוקמה על ידי "החוקר הראשי" של מינהל התעופה האזרחית. לאחריה, הוקמה ועדה נוספת בראשותו של האלוף (מיל’) רן גורן סגן מח"א לשעבר, כועדת חקירה ציבורית.

תביעות פיצויים בגין תאונת צניחה

בעקבות האירוע הוגשו תביעות לפיצויים על ידי הצנחנים שנפגעו ועזבונות הצנחנים שנהרגו. כל התביעות אוחדו, ובמהלך ההתדיינות המשפטית, הגיעו הצדדים לפשרה לפיה נשאה חברת הביטוח ב-60% מסכום הפיצויים והגורמים האחרים שנתבעו (כמו יצרנית המטוס, המדינה, מפעילת המטוס ומכון הבדק) נשאו ב-40% מהנזק בחלוקה פנימית ביניהם. הסכם הפשרה כלל גם תשלום לתובעת בגין הנזק לגוף המטוס, שנהרס כליל.

פסק הדין נסב על תביעתה של התובעת לפיצויים על נזקים תוצאתיים שנגרמו לה עקב אי תשלום תגמולי הביטוח עבור המטוס במועד. התובעת טענה כי אי תשלום תגמולי הביטוח במועד, הביא לקריסתה הכלכלית ולהפסקת הפעילות במועדון הצניחה ומכירתו לגורם אחר.

הסוגיה של נזקים תוצאתיים, היא סוגיה עקרונית, שיש בה כדי להשליך על דרך פעולתן של חברות הביטוח. בנזקים תוצאתיים הכוונה לשורה של נזקים שעשויים להיגרם למבוטח, עקב סירובה של חברת הביטוח להכיר בכיסוי הביטוחי.

לדוגמה: בעל מפעל ביטח את המפעל בפני נזקי שריפה בסכום של 2 מליון דולר. שריפה פורצת במפעל, אך חברת הביטוח כופרת בכיסוי הביטוחי. לאחר התדיינות משפטית של שנים, בית המשפט פוסק כי יש כיסוי ביטוחי למפעל.

האם בנוסף לתגמולי הביטוח בסכום של 2 מליון דולר, זכאי בעל המפעל לפיצויים בשל נזקים נוספים שנגרמו לו עקב העיכוב בתשלום תגמולי הביטוח, כמו: הוצאות מימון (עקב הצורך לקחת הלוואה כדי לרכוש מכונות חדשות למפעל); אבדן רווחים/הכנסות; ואפילו קריסה של המפעל עקב אי תשלום תגמולי הביטוח במועד?

לטענת חברת הביטוח, כאשר בינה לבין המבוטח נתגלעה מחלוקת בתום לב לגבי הכיסוי הביטוחי, גם אם בדיעבד בית המשפט פוסק כי יש כיסוי ביטוחי, אין מקום לחייב אותה בנזקים נוספים שנגרמו למבוטח. לטענתה, במקרה דנן, ונוכח מסקנות ועדות החקירה לגבי הפרות שונות של תקנות הטיס, לרבות משקל עודף של המטוס בעת ההמראה, היה טעם של ממש לסירובה להכיר בכיסוי הביטוחי על פי הפוליסה.

בית המשפט סקר בהרחבה את נסיבות התאונה, על פי דו"חות ועדות החקירה והעדויות שנשמעו בפניו (חברי ועדת החקירה הציבורית נחקרו על הממצאים), וקבע, כי במקרה דנן, סירובה של חברת הביטוח לשלם את תגמולי הביטוח עבור גוף המטוס (שכאמור שולמו לבסוף כעבור שנים במסגרת הסכם פשרה), היה סירוב על קו הגבול בין חוסר תום לב לבין סירוב לגיטימי.

בהמשך, עמד בית המשפט על ההבחנה בין הסנקציה של ריבית עונשית לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, לבין פיצויים על נזקים תוצאתיים. לאחר סקירת הפסיקה בארץ ובחו"ל, עמד בית המשפט על שורה של טעמים ונימוקים בגינם ראוי לחייב את חברת הביטוח בנזקים תוצאתיים עקב אי תשלום תגמולי ביטוח במועד, גם כאשר חברת הביטוח הכחישה את החבות בתום לב. בין הטעמים שנזכרו:

• אי תשלום תגמולי הביטוח במועד מהווה הפרת חוזה, והפרת חוזה יכול ותיעשה בתום לב;
• נוכח הפער ביחסי הכוחות בין הצדדים והנזק שעשוי להיגרם למבוטח עקב אי תשלום תגמולים במועד, אין סיבה שהמבוטח ישא בנזקים עקב טעות בהחלטתה של המבטחת אם ומתי לשלם את תגמולי הביטוח;
• חלוקה יעילה של הסיכונים מצדיקה הטלת הסיכון של שגיאה בתום לב על המבטחת, שאם לא כן, אין למבטחת תמריץ לבדוק בזהירות המתבקשת את דרישת המבוטח לתשלום;
• לא הוכח אמפירית כי החשש מפני פיצויים בגין נזק תוצאתי, מונע מהמבטחת לברר את חבותה;
• גם בהנחה שהכרה בפיצויים על נזק תוצאתי תביא לייקור עלות הביטוח, יש להניח כי מבוטח שונא סיכון יעדיף זאת, על פני האפשרות שתגמולי הביטוח לא ישולמו לו במועד.

מכאן, שבפני חברת הביטוח עומדות כיום שתי אפשרויות: לדחות את תביעת המבוטח, אך לקחת את הסיכון כי אם בסופו של יום יימצא שהדחייה לא הייתה מוצדקת יהא עליה לשאת בנזקים התוצאתיים שנגרמו למבוטח ושניתן היה לצפותם, או לשלם את תגמולי הביטוח השנויים במחלוקת (ולמיצער, לשלמם למבוטח כנגד בטוחה), ולהגיש "בזמנה החופשי" תביעה כנגד המבוטח להשבת תגמולי הביטוח.

המדובר בדוקטרינה חדשנית, שבית המשפט לא נדרש במקרה זה להפעילה במלוא עוצמתה נוכח מסקנתו כי הכחשת החבות על ידי חברת הביטוח היא על גבול חוסר תום הלב. בית המשפט הסתפק הפעם ביישום "מרוכך" של הדוקטרינה, וחייב את חברת הביטוח בנזקים שנגרמו לתובעת עקב קריסת העסק.

לצד סוגיה זו, בחן בית המשפט סוגיות נוספות, כמו נושא צפיות הנזק עקב אי תשלום תגמולי ביטוח במועד, והשאלה אם יש להחיל על המקרה את הדין האנגלי או את הדין הישראלי.