קצבת זקנה רטרואקטיבית, האמנם?

דרגו את המאמר

קצבת זקנה רטרואקטיבית בגין אי ידיעת החוק, האמנם?

ב"ל 47858-12-10

אישה אשר הגיעה לגיל פרישה לא ידעה אודות זכאותה לקצבת זקנה מהמוסד לביטוח לאומי. רק כשש שנים לאחר מכן, המוסד לביטוח לאומי החל לשלם לגברת קצבת זקנה, וזאת למרות אי הגשת תביעה מצדה. אי לכך, האישה הגישה תביעה לביטוח לאומי לתשלום קצבת זקנה רטרואקטיבית עבור השנים מאז הגעתה לגיל פרישה ועד לתחילת התשלום בפועל. המוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה. לפיכך, תביעה בעניין הוגשה לבית הדין לעבודה.

      קראו עוד בתחום זה:

• קשישה איבדה חלק מקצבת הזקנה בגין קיום קשר של ידועים בציבור
• דחיית בקשתו של קשיש לשינוי גיל במטרה לקבלת קצבת זקנה
• קצבה זקנה לא תשולם לאדם אשר עזב את ישראל לארצות הברית ומעוניין לחזור

התובעת טענה כי היא התאלמנה בשנת 1986 מבעלה ומאז היא נמצאת בקשר רציף עם המוסד לביטוח לאומי ומקבלת קצבת שאירים. לטענתה, הביטוח הלאומי לא שלח לה הודעות בנוגע לזכאותה לקצבת זקנה, וזאת חרף הקשר הרציף בינה ובינו. האישה טענה למעשה כי המוסד לביטוח לאומי ידע כבר עם יציאתה לגמלאות על זכותה לקצבת זקנה, על כן היה עליו לשלם לה את הקצבה כבר מהמועד הנ"ל. לשיטתה, לא היה כל צורך בהגשת תביעה מצדה.

התובעת הוסיפה וטענה כי יש לדחות את דבריו של המוסד לביטוח לאומי בנוגע לשליחת תביעות יזומות לתשלום קצבת זקנה כבר משנת 2003 (עת היציאה לפרישה), וזאת משום שאף אחד מהמכתבים הנ"ל לא הגיע אליה (חרף העובדה שמכתבים אחרים מהמל"ל, לדוגמא בנושא קצבת השאירים, הגיעו לכתובתה שלא השתנתה כלל במרוצת השנים).

יתרה מכך, האישה טענה כי עצם העובדה שהמוסד לביטוח לאומי טען שהוא שלח מכתבים בדבר קצבת הזקנה כבר ממועד זה, העידה על כך שהוא ידע גם ידע על חובתו להודיע לה אודות זכאותה. לסיכום, האישה הפנתה את בית הדין לעבודה לכך שאי תשלום הקצבה היה בגין "פרט טכני ולא מהותי", וזאת משום שלא הייתה מחלוקת באשר לזכאותה לקצבה כבר שש שנים עובר לתחילת התשלום.

המוסד לביטוח לאומי, למרות שהוא עושה זאת, אינו חייב להודיע למבוטח על זכויותיהם

בית הדין לעבודה, עם כל הצער שבדבר, דחה את תביעתה של האישה. סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי קבע (במועד הרלבנטי לנשוא התביעה) כי כל תביעה לתשלום גמלת כסף מהמוסד תשולם לכל היותר עד 12 חודשים באופן רטרואקטיבי מהיום בו נוצרה העילה לזכאות.

סעיף זה מוסיף וקובע כי במידה והתביעה לגמלה הוגשה לאחר מועד הזכאות, והמוסד לביטוח לאומי סבור כי המבוטח היה זכאי לגמלה בעד התקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם למבוטח הגמלה באופן רטרואקטיבי, עד 12 חודשים מהגשת התביעה. בית הדין לעבודה קבע כי בהתאם לסעיף זה, ניתן לראות כי המוסד לביטוח לאומי פעל כדין.

"אי ידיעת החוק איננה שיקול במסגרת השיקולים אשר יש בהם כדי להקנות למבוטח זכויות שלא ניתן להן ביטוי בחוק", נקבע בפסק הדין, "החוק כיום איננו מחיל על המוסד לביטוח לאומי חובה להודיע לציבור המבוטחים על זכאות לגמלה כזו או אחרת. אי לכך, ולמרות שהביטוח הלאומי מודיע לעיתים למבוטחים על זכויותיהם, לא הופרה במקרה דנן כל חובה שבדין". כפועל יוצא מכך, בית הדין לעבודה דחה גם את טענותיה של התובעת באשר לשליחת המכתבים על ידי המל"ל כבר בשנת 2003 (ואי הוכחת שליחתם לכתובת הנכונה).
 

בית הדין לעבודה הדגיש כי קיימת הפרדה בין הזכאות לתשלום בגין קצבה והזכאות לקצבה. דהיינו, התובעת הייתה אמנם זכאית לקצבת זקנה כבר עם פרישתה, אך לא היה בכך כדי לזכותה באופן רטרואקטיבי בעבור שבע שנות הקצבה טרם הגשת התביעה. "ראשיתו של מימוש הזכות בהגשת תביעה למוסד, ובהעדר תביעה – לא קמה זכות".