חיוב המוסד לביטוח לאומי בתשלום קצבת זקנה מיוחדת

דרגו את המאמר

תביעה לקצבת זקנה מיוחדת

סעיף 240(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי אדם אשר הגיע לישראל ונעשה תושב במדינה לאחר הגיל הקובע איננו זכאי לקצבת זקנה והוא אינו מבוטח בביטוח זקנה. סעיף 9 לחוק מוסיף ומעגן את זכותו וסמכותו של המוסד לביטוח לאומי לקבוע בנוגע למתן הטבות סוציאליות נוספות מעבר לקבוע בחוק. מכוח סעיף 9 נחתמו בין ממשלת ישראל לבין המוסד לביטוח לאומי הסכמים שונים בדבר קצבות זקנה ושאירים מיוחדות.

כך, נחתם בשנת 1978 הסכם בנוגע למתן גמלאות זקנה ושאירים לתושבי ישראל אשר לא היו מבוטחים לפי פרק ב' לחוק ושחל עליהם חוק השבות. שנתיים לאחר מכן נחתם בין המל"ל והממשלה הסכם נוסף אשר קבע כי לתושבי ישראל אשר חוק השבות איננו חל עליהם, ואשר עניינם לא הגיע לכדי פיתרון בשנת 1978, ניתן לקבוע גמלת זקנה מיוחדת. התנאים לגמלת הזקנה המיוחדת נקבעו בהסכם 1980 באופן הבא:

1. תושב ישראל שלא חל עליו חוק השבות.
2. הוא תושב ישראל ברציפות במשך 24 חודשים.
3. הוא אחד מהבאים - לא נשוי/חי בנפרד מבן זוגו או הוא איננו מבוטח לפי פרק ב' לחוק בגלל הגיל בו הוא נעשה תושב ישראל לראשונה.

בשנת 1988 נחתם הסכם אשר עסק באופן ספציפי במתן גמלאות שאירים וגמלאות זקנה מיוחדות. סעיף 3(א) להסכם זה קובע כי גמלת זקנה מיוחדת לפי ההסכם תהיה מנת חלקם של הבאים: עולה, גבר אשר נעשה תושב ישראל לא לראשונה בהיותו בן 60 לפחות, תושב ישראל לא נשוי (או שחי שנפרד) ואשר איננו מבוטח לפי פרק ב' לחוק בעקבות האמור בסעיף 240(1) לחוק הביטוח הלאומי.

      קראו עוד על קצבת זקנה בביטוח לאומי:

• קצבת זקנה רטרואקטיבית, האמנם?
• דחיית בקשתו של קשיש לשינוי גיל במטרה לקבלת קצבת זקנה
• קשישה איבדה חלק מקצבת הזקנה בגין קיום קשר של ידועים בציבור
• קצבה זקנה לא תשולם לאדם אשר עזב את ישראל לארצות הברית ומעוניין לחזור

בתי הדין לעבודה התייחסו באופן סותר בפסיקותיהם ליחס שבין הסכם 1980 להסכם 1988. גישה אחת גורסת כי מדובר בשני הסכמים אשר עומדים בתוקפם ועל כן הם חלים במקביל על קבוצות אוכלוסייה שונות. הסכם 1980 על תושבים אשר חוק השבות איננו חל עליהם, והסכם 1988 על תושבים שעלו ארצה מכוחו של חוק השבות. הגישה השנייה יוצאת מנקודת הנחה כי הסכם 1988 חל הן על תושבים שחוק השבות נכון לגביהם, והן על תושבים אחרים בהתאם לקריטריונים הספציפיים הקבועים בהסכם.

תחולתם של ההסכמים - דוגמא לפסק דין

להלן דוגמא למקרה כאמור. אישה אשר הגישה תביעה לקבלת קצבת זקנה מיוחדת טענה כי המוסד לביטוח לאומי שגה בעת שדחה את תביעתה. לטענתה, הביטוח הלאומי בחן את עניינה לפני הסכם 1980 וזה בוטל בשלב מאוחר יותר על ידי הסכם 1988. דהיינו, נטען כי העובדה שהסכם 1980 לא חל על התובעת לא הייתה יכולה לאיין את העובדה שהסכם 1988 אכן היה רלבנטי לגביה.

התובעת טענה כי הוראותיו של הסכם 1988 לא צומצמו רק לתושבי ישראל שעלו לפי חוק השבות, אלא גם לגבי תושבים שקיבלו את תושבותם בהתאם לחוק הכניסה לישראל. דהיינו, נטען כי היות והיא תושבת ישראל אשר איננה מבוטחת בקצבת זקנה, ולכן היא לא הייתה זכאית לקצבה זו לפי סעיף 240(א) לחוק, היה מקום להחיל על המקרה את הוראות הסכם 1988.

בית הדין לעבודה קבע כי יש לקבל את התביעה ולפסוק לטובתה של התובעת את הזכות לקבל קצבת זקנה מיוחדת מהמוסד לביטוח לאומי. ראשית, נקבע כי במבוא להסכם 1988 הוגדרה תכליתו להמשיך ולשלם קצבות זקנה מיוחדות לעולים ולקבוצות אחרות שלא מבוטחים לפי החוק. דהיינו, נבע מכך שהסכם 1988, שהינו הסכם מאוחר להסכם 1980, נועד להקיף את שתי האוכלוסיות אשר טופלו במסגרת ההסכמים שקדמו לו. רוצה לומר, להתייחס לעולים שנכנסו מכוח חוק השבות אך גם לקבוצות אחרות אשר לא חל עליהן חוק זה.

אי לכך, נקבע כי היות והתובעת עמדה בקריטריונים שנקבעו בהסכם, לא היה מקום לשלול ממנה את הקצבה. התובעת הינה אישה לא נשואה אשר לא קיימת לה זכות לגמלת זקנה בגין היום בו היא עלתה לישראל. הודגש כי הסכם 1988 לא עסק במהות הכניסה לישראל (חוק השבות או חוק הכניסה לישראל). אי לכך, ומשהוכח שהתובעת עמדה בקריטריונים האמורים, תביעתה התקבלה.