קצבה זקנה לא תשולם לאדם אשר עזב את ישראל לארצות הברית ומעוניין לחזור

דרגו את המאמר

קצבת זקנה מהביטוח הלאומי לאדם אשר העתיק מגוריו לחו"ל

האם יש אדם אשר התגורר בארצות הברית במשך 15 שנה, ועבד שם למחייתו, זכאי לקבל זקנה מהמוסד לביטוח לאומי? כיצד יש לבחון את זכאותו של תובע זה כאשר מדובר באדם אשר תרם למדינה במשך עשרות שנים, הן בצבא והן במסגרת המחתרות לפני קום המדינה. כמו כן, האם ביקוריו השנתיים הארוכים של התובע בישראל, כמו גם ניהול חשבון הבנק והתשלומים למוסד לביטוח לאומי במשך כל השנים, יוצרים את זכאותו לקבל קצבת זקנה מהמל"ל?

התובע הינו אזרח ישראלי אשר נולד בעיר חיפה בשנת 1934. במהלך חייו תרם התובע רבות למדינת ישראל, הן בתור לוחם מטעם מחתרת ההגנה והן בשירות קרבי בצה"ל ובצבא המילואים. בתום שירותו הצבאי פנה התובע ללימודים אקדמאיים ועבד במקומות עבודה שונים (בנק דיסקונט, חברת אמפא חיפה וחברת צים). במהלך השנים הקים התובע משפחה בישראל והתגורר בחיפה. כמו כן, התובע ואשתו רכשו דירה בעיר ועד ליום הגשת התביעה הדירה עדיין רשומה תחת שמותיהם.

      קראו עוד בתחום:

• דחיית בקשתו של קשיש לשינוי גיל במטרה לקבלת קצבת זקנה
• הביטוח הלאומי לא דיווח לאלמנה על כך שהיא זכאית לקצבת שאירים
• קצבת שאירים לידועה בציבור למרות נישואים לאחרת
• תליית פרסומות לעסק משפחתי, האם דמי אבטלה?

בעקבות רה-ארגון בחברת צים בה עבד התובע, הסתיימה עבודתו של האחרון ולאחר ניסיון לעבוד בנמל אשדוד שלא צלח, יצא התובע לגמלאות. את קצבת הפנסיה אשר הגיעה לו מצים פרע התובע בתשלום אחד.

לאחר תקופת אבטלה מסוימת, אשר במהלכה קיבל התובע דמי אבטלה מהביטוח הלאומי, יצא האחרון לבקר את אחת מבנותיו אשר התגוררה עם משפחתה בארצות הברית. נסיעתו, אשר החלה בתור ביקור משפחתי, נמשכה והפכה לשהייה ארוכת שנים. במשך שנים אלו עבד התובע בניו יורק כאשר הוא חוזר לישראל פעם בשנה לפחות למספר שבועות. בשנת 1999, כאשר ביקר התובע בישראל והוא בן 65, הגיש האחרון תביעה למוסד לביטוח לאומי לתשלום קצבת זקנה.

היכן מקום מושבו של התובע?

על גבי טופס התביעה כתב התובע את מקום מגוריו על בסיס דירתו בחיפה והודיע על כוונתו לחזור לארץ ולהשתקע בה. עם זאת, התובע חזר לארצות הברית ולא שב גם לאחר מספר שנים. כמו כן, כאן המקום לציין כי התובע המשיך לשלם במשך כל התקופה את המסים על הנכסים בישראל ואת דמי הביטוח הלאומי. בנוסף, חשבון הבנק שלו עמד פתוח ופעיל בארץ.

בית הדין העבודה האזורי בחיפה קבע כי יש להכיר בתובע כתושב ישראל ולהעניק לו את קצבת הזקנה המגיעה לו. עם זאת, המוסד לביטוח לאומי ערער על פסק דין זה ובית הדין הארצי בירושלים הפך את ההחלטה.

בית הדין הארצי לעבודה קיבל את ערעור המוסד לביטוח לאומי ממספר טעמים. ראשית, ענף ביטוח הזקנה חל אך ורק על מבוטחים שהינם תושבי ישראל. טעם זה הובהר בפסיקה קודמת של בית הדין לעבודה באופן הבא – "בכך מומחשת התפיסה הטריטוריאלית של חוק הבטוח הלאומי, המושתתת על העקרון ’שעניי ארצך קודמים לעניי ארצות נכר’, ואין חובה על המדינה לממן את תשלום קיצבת הקיום המינימלי, כקצבת הזקנה, למי שהיו אי פעם בעברם תושביה וכיום הם מתגוררים מחוץ לתחומה והפכו לתושביה של מדינה אחרת האחראית לדאוג לקיומם". שנית, ההגדרה לגבי תושב ישראל איננה מוגדרת בחוק הביטוח הלאומי והיא למעשה תוצאה של בחינת הראיות בכל מקרה לגופו.

אי לכך, מגורים מחוץ לישראל למשך תקופה כה ארוכה יכולים למעשה לנתק את הזיקה בין המבוטח לבין המדינה. השופטים קבעו כי במקרה דנן מדובר באדם אשר מתגורר בארצות הברית במשך כ-15 שנה תוך שהוא מגיע לארץ לביקורים קצרים בלבד.

כמו כן, למרות שהמבוטח עבר לארצות הברית לצורך עבודה, ניכר כי הוא נשאר לדור שם גם בעיתות בהם הוא היה מובטל. לגבי נסיבותיו של התובע, בית הדין ציין כי קיומם של נכסים או חשבונות בנק פעילים בישראל אינם מעידים על זיקה למדינה ואין בהם בכדי להוכיח תושבות.