הסכמה דיונית לעריכת בדיקת פוליגרף לנציגו של מבוטח

דרגו את המאמר

קבילות ראיית פוליגרף במשפט אזרחי כאשר יש הסכמה בין הצדדים

רוב הציבור מכיר במציאות כי בדיקת פוליגרף אינו מהווה ראיה קבילה בבית משפט. למרות זאת, אין זה נכון לחלוטין. בדיקת פוליגרף יכולה להיות ראיה קבילה ואף מכרעת במשפט אזרחי, אבל כל זאת רק במקרה של הסכמה הדדית בין בעלי הדין.

ניתן להתרשם מעמדתם של בתי המשפט בנוגע לבדיקת הפוליגרף, על ידי קריאה של פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי מרכז. פסק הדין ניתן בערעור על החלטת בית משפט השלום, בדבר סילוק התובענה שהוגשה ללא שמיעת הראיות, אלא על בסיס בדיקת הפוליגרף בלבד.

הדיון בבית משפט השלום

התובעת הייתה בעלים של רכב אשר בוטח בביטוח מקיף אצל הנתבעת. הרכב ניזוק אבל חברת הביטוח סירבה לשלם את תגמולי הביטוח בטענה כי אירוע הנזק לא היה תאונת דרכים, אלא נהיגה רשלנית של נהג הרכב, בעלה של התובעת.

בישיבת קדם המשפט, התובעת ובעלה הביאו נכונות להיבדק בבדיקת פוליגרף. בישיבה השנייה שהתקיימה, עורכי דינם של הצדדים התייצבו בפני בית המשפט והודיעו כי הם "מסכימים שבעלה של התובעת יעבור בדיקת פוליגרף". כמו כן, הצדדים סיכמו כי ינסחו את השאלות ואם לא יסכימו, בית המשפט ינסח את השאלות במקומם. הסכמה נוספת הייתה שלאור תוצאות הבדיקה, יקבע ש"הצד השני יישא בהוצאות הבדיקה והן בש"ט עו"ד".

על פי חוות דעתו של עורך הבדיקה, בשתיים מהשאלות נמצא הנבדק דובר אמת, בשאלה אחת משקר ובשאלה נוספת לא ניתן לקבוע אבל נטייה לשקר. בהתאם לתוצאות הבדיקה, בית משפט השלום פסק כי לאור העובדה שהנהג נמצא משקר בשאלה מהותית, אין הוא יכול לקבל את התביעה ולכן היא נדחית.

ערעור בפני בית המשפט המחוזי

התובעת ערערה בפני בית המשפט המחוזי ובפיה שתי טענות עיקריות: א- בית המשפט לא היה צריך לדחות את התביעה על בסיס בדיקת הפוליגרף בלבד. בעלי הדין לא הסמיכו את בית המשפט לפסוק על בסיס בדיקת הפוליגרף בלבד, ללא התחשבות בראיות האחרות. ב- בדיקת הפוליגרף לא יכולה להוותה ראיה מכרעת שכן הבדיקה אינה אמינה.

בית המשפט המחוזי מציין כי על פי ההלכה, תוצאות בדיקת פוליגרף אינן קבילות אלא אם כן היא נעשתה בהסכמת הצדדים מראש, וזאת רק במשפט אזרחי. הרעיון שעומד מאחורי קביעה זו הוא שבעלי הדין במשפט אזרחי, יכולים להתנות על דיני הראיות. למרות זאת, בית המשפט צריך להיזהר ולבדוק שמתקיימת הסכמה ממשית, גם לגבי עריכת הבדיקה וגם לגבי המשמעות של הגשת התוצאות.

בית המשפט בוחן את ההסכם שהושג בבית משפט השלום וקובע כי לא נאמר בו, לא באופן מפורש וגם לא בצורה מרמזת, כי תוצאת הבדיקה הינה סופית ומכרעת וכי אין להביא ראיות אחרות. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לפרשנותו של ההסכם הדיוני אותו השיגו. בית המשפט מתקשה לראות את ההסכמה לכך שבדיקת הפוליגרף מהווה ראיה יחידה ובלעדית, על פיה תיקבע ההכרעה במשפט. אסור לבית המשפט לתת משקל מכריע ולוותר על שמיעת שאר הראיות, אלא אם ניתנה לכך הסכמה מפורשת ומראש.

קיומו של חוזה נוסף לגבי בדיקת הפוליגרף

חברת הביטוח טענה בבית המשפט המחוזי כי בינה לבין התובעת קיים חוזה לבדיקה מחייבת על ידי פוליגרף עוד משנת 2004, תקופה שהיא מוקדמת להגשת התביעה. חוזה זה קובע כי חוות הדעת בנוגע לפוליגרף תהווה ראיה יחידה ומכרעת בכל הליך שיפוטי. חברת הביטוח טוענת כי כאשר הסכימה התובעת להסדר הדיוני, כי בעלה ייבדק בפוליגרף, היה לה ברור כי החוזה משנת 2004 הוא שיחול, לרבות התנייה כי הבדיקה תהווה "ראיה יחידה ומכרעת".

בית המשפט המחוזי דוחה טענה זו משני נימוקים: א- כתב ההגנה שהגישה חברת הביטוח אינו מזכיר כלל את החוזה משנת 2004. החוזה לא מופיע אפילו כנספח לכתב ההגנה. ב- לא המערערת חתמה על החוזה בשנת 2004 אלא בעלה, ולכן אין היא יכולה להיות כבולה להסכם זה.

לסיכום, בית המשפט קבע כי ההסכם הדיוני לא מכיל תנאי לפיו בדיקת הפוליגרף תקבל משקל ראייתי מכריע ובודד, ועל כן לא היה רשאי בית משפט השלום לסלק את התובענה ללא שמיעת כלל הראיות.