קיזוז גמלה ששולמה על ידי ביטוח לאומי מתביעת פנסיית נכות

דרגו את המאמר

תביעה לפנסיית נכות ממבטחים

קג (ת"א) 53976-02-11

עובד אשר היה עמית בקרן הפנסיה "מבטחים החדשה" של חברת הביטוח "מנורה" נפגע בפברואר 2004 בתאונת עבודה. כחמש שנים לאחר מכן, ובעקבות מחלה אחרת, הוא עמד בפני ועדה רפואית מטעם חברת הביטוח אשר ניהלה את קרן הפנסיה. הוועדה הרפואית קבעה כי הוא איננו מסוגל להמשיך לעבוד כלל. נכותו של התובע נקבעה באופן הבא - 50% בגין מצב רפואי קודם (עובר למועד הצטרפותו לקרן), 25% בשל המחלה אשר בגינה נתבעה פנסיית הנכות, ו-25% בשל תאונת העבודה. יודגש כי בעקבות תאונת העבודה המוסד לביטוח לאומי קבע לתובע 15% נכות ושולם לו מענק חד פעמי.

      קראו עוד בתחום:

• תביעת עובד אשר איבד את עינו בתאונת עבודה לפנסיית נכות

בין הצדדים ניטשו מספר מחלוקת. אחת מהן נגעה להפחתת תשלום הגמלה מהמל"ל (במסגרת תשלומי פנסיית הנכות מקרן הפנסיה). דהיינו, נשאלה השאלה האם "מנורה" הייתה רשאית לנכות את הגמלה ששולמה מהביטוח הלאומי בגין תאונת העבודה, מהסכום ששולם לאחרון במסגרת קרן הפנסיה? בית הדין לעבודה, אשר בחן את המקרה, קבע כי התשובה לשאלה זו הינה חיובית.

זכאותו של התובע לפנסיית נכות מקרן הפנסיה הייתה מכוח תקנון הקרן. עיון בתקנון העלה כי במקרים בהם חבר בקרן זכאי לקבל מהמוסד לביטוח לאומי גמלה בגין נכות מעבודה, אין הוא רשאי לתבוע אלא השלמת פנסיית נכות ממבטחים בגובה ההפרש (בין מה שהוא מקבל לבין מה שהוא היה זכאי לקבל ממבטחים). התקנון הוסיף וקבע כי במקרים בהם הגמלה מביטוח לאומי גבוהה יותר מהגמלה שהייתה משולמת ממבטחים, לא קמה לתובע זכות להשלמה. בית הדין לעבודה קבע כי המטרה של התקנון במקרה זה הייתה למנוע מצב של "כפל גמלה". במילים אחרות, התקנון ביקש שלא להעמיד את המבוטח במקום "טוב יותר מעבר למצבו טרם פציעתו".

פנסיית נכות איננה עילה לכפל ביטוח

השופט הפנה לדברים ברוח זו אשר נקבעו על ידי בית הדין הארצי לעבודה בסוגיה דומה. "פנסיית נכות הינה בעלת מטרה אחת - לפצות את החבר אשר כושרו לעבוד נפגע, ולהוות עבור האחרון תחליף למשכורתו עובר לפציעתו. אי לכך, יש להתחשב גם במקורות הכנסה נוספים בעת קביעת שיעור הזכאות לפנסיה. בין השאר, ניתן להתייחס גם למקורות הכנסה כגון גמלה המשתלמת לעובד מתוקף זכאותו מכוח חיקוק בשל פגיעתו", נקבע בפסק הדין. השופט קבע כי יש להימנע ממצב בו נפגע יפוצה פעמיים בגין ירידה אחת בכושר העבודה.

במקרה זה, התובע לא קיבל מביטוח לאומי קצבה חודשית אלא גמול בדמות מענק חד פעמי. לשיטתו, היות ולא היה מדובר בקצבה חודשית, לא היה מקום לקזז את הסכום על ידי "מנורה". מנגד, "מנורה" טענה כי אין נפקא מינה אם מדובר בקצבה חודשית או מענק. לטענתה, גם כאשר עסקינן במענק, התובע עדיין לא היה זכאי לכפל פיצוי. נטען כי קבלת שיטתו של התובע הייתה עלולה להביא ל"עיוות שאיננו הגיוני" ול"הפרה בוטה של השוויון בין העמיתים בקרן". חברת הביטוח טענה גם כי המענק החד פעמי חושב על בסיס משכורת במכפלת חודשים. דהיינו, מדובר בתחליף ישיר לקצבה החודשית ולא במענק כספי ששולם מכוח מחיקוק אחר.

בית הדין לעבודה קיבל את טענות "מנורה" וקבע כי "לא היה מקום לאבחן בין קצבת נכות המשלמת כגמלה חודשית לבין קצבת נכות המשולמת כמענק חד פעמי". הודגש כי גם חוק הביטוח הלאומי לא יצר אבחנה כגון דא. "אין בעצם התשלום בצורת מענק כדי לשנות את מהותו", נקבע בפסק הדין.