ביטול פוליסת ביטוח בשל אי תשלום פרמיה

דרגו את המאמר

האם ניתן לבטל פוליסת ביטוח בגלל אי תשלום פרמיה חודשית?

חוק חוזה ביטוח הינו חקיקה ספציפית שמסדירה את מערכת הדינים שחלים על חוזי הביטוח. חקיקה זו הינה קוגנטית, כלומר לא ניתן להתנות על רוב הסעיפים וההסדרים שחלים על פי הוראות החוק. זאת, גם אם הותנה אחרת בפוליסת הביטוח הספציפית.

אחד ההסדרים הללו, קיים בסעיף 15 ונוגע לפרוצדורת הביטול של פוליסת ביטוח, על ידי המבטח, במקרה שלך אי תשלום הפרמיה. על פי הסעיף, כדי לבטל פוליסה בגין אי תשלום פרמיה, חברת הביטוח צריכה לבצע הליך בעל 3 שלבים:

1. חברת הביטוח צריכה להראות שהפרמיה לא שולמה.
2. חברת הביטוח צריכה להראות שהיא דרשה בכתב מהמבוטח להסדיר את תשלום הפרמיה, והיא נתנה לו ארכה של 15 יום כדי לעשות זאת.
3. חברת הביטוח צריכה להודיעה למבוטח בכתב כי הפוליסה תתבטל תוך 21 יום נוספים, במידה והמבוטח לא יסדיר את תשלום הפרמיה. מקרה שהגיעה לידיה של כבוד השופטת יעל קלוגמן, יכול לסייע להבין את הסוגיה בצורה טובה יותר.

במקרה דנן, דירתה של התובעת הייתה מבוטחת אצל חברת הביטוח כלל, דרך סוכנות ביטוח, במהלך השנים 2001-2004. התובעת הייתה נוהגת לחדש את פוליסת הביטוח מדי שנה, כאשר החידוש האחרון בוצע בתאריך 18.6.2004. הפוליסה של התובעת בוטלה באמצע חודש דצמבר של אותה שנה, לאחר שנשלחו לה שני מכתבים התראה: מכתב התראה בתאריך 21.10.2004, ומכתב ביטול בתאריך 21.11.2004.

לרוע מזלה של התובעת, ביום 2.1.2005 היא גילתה כי נגנבו מביתה תכשיטים ובגדים. כאשר פנתה לסוכני הביטוח, התובעת טענה כי הסתבר לה כי הפוליסה בוטלה. למרות ניסיונותיהם של סוכני הביטוח לבקש ולהחיות את הפוליסה, חברת הביטוח סירבה. התובעת תבעה את סוכנות הביטוח בטענה כי התרשלה כלפיה, בכך שלא הודיעו לה על ההתראות לגבי ביטול הפוליסה. כמו כן, היא תבעה את כלל בטענה כי היא צריכה לקבל ממנה את תגמולי הביטוח, בגובה 44,000. התובעת התמקדה בשתי טענות עיקריות, אחת נגד סוכנות הביטוח, והשנייה כנגד חברת הביטוח.

חידוש הפוליסה

התוב טענה, כי סוכנות הביטוח מחדשת את פוליסת הביטוח באופן אוטומאטי, על סמך פרטי כרטיס האשראי שלה, שנמצא ברשותם. טענתה זו נסתרה על ידי סוכני הביטוח והפקידה של הסוכנות. יתר על כן, בתצהירה של הפקידה היא מסרה כי התקשרה אל התובעת והודיעה לה כי יש צורך להסדיר את תשלום הפרמיה.

התובעת ענתה לפקידה כי היא בדרך לאילת וכאשר היא תחזור, היא תמסור לה את פרטי כרטיס האשראי. תוכן שיחה זו לא נסתר על ידי התובעת ואף הוכח כי השיחות בין הפקידה לתובעת אכן התקיימו. על כן, טענתה באשר לכך שהסוכנות התרשלה כאשר לא השתמשה בפרטי כרטיס האשראי שלה, נדחתהעת.

פרוצדורת הביטול

לטענת חברת הביטוח, היא שיגרה לתובעת את שתי ההודעות הנדרשות על פי סעיף 15 לחוק חוזה ביטוח. חברת הביטוח אף הציגה הוכחות לכך, שההתראות נשלחו בדואר רשום. התובעת מצידה, טוענת כי היא לא קיבלה את ההתראה השנייה, ההתראה לגבי הביטול. בנקודה זו, בית המשפט מציין כי התובעת לא הייתה עקבית בגרסאות אותן מסרה במהלך המשפט. בישיבה הראשונה שהתנהלה, התובעת אמרה כי קיבלה את שני המכתבים, כפי שמופיע בפרוטוקול הדיון.

אולם כאשר התובעת מסרה את תצהירה, היא טענה כי אינה זוכרת אם קיבלה את ההתראה לגבי הביטול. בעת חקירתה הנגדית, היא טענה גרסה שלישית ולפיה היא לא קיבלה את ההתראה (גרסה שונה מאשר "לא זוכרת"). כבוד השופטת הייתה יכולה להסיק כי התובעת קיבלה את ההתראה, רק על בסיס הסתירה בעדויותיה, אבל היא לא הסתפקה בכך.

כבוד השופטת טענה כי קבלת ההתראה על ידי התובעת הוכחה כנדרש, על סמך חזקת המסירה על פי פקודת הראיות. על פי פקודת הראיות, במידה ונשלח מכתב בדואר רשום, לכתובת הנכונה, קמה חזקה שעל פיה התובעת קיבלה את דבר הדואר שנשלח.

לסיכום, הפוליסה של התובעת בוטלה כדין, ולפני מועד האירוע הביטוחי. נוסף לכך, סוכני הביטוח לא התרשלו כלפי התובעת. בית המשפט פסק כי על התובעת לשלם 6,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לחברת הביטוח, וסכום דומה לסוכנים.
/