מי ישלם פיצויים בגין נזקי שיניים שנגרמו לתלמיד בבית הספר בתאונה בהפסקה?

דרגו את המאמר

נזקי שיניים בעקבות תאונה בבית הספר - פיצויים

(ת"א) 51531/08 תא (ת"א) 51531-08

תלמידים רבים נוהגים להשתולל בזמן ההפסקה שבין השיעורים. לעיתים, התלמידים מבצעים פעולות אשר מסכנות את בריאותם וגופם. האם אפשר להגיש תביעה כנגד בית הספר ומשרד החינוך בשל תאונת תלמיד במהלך הפסקה? מהי אפוא חובת האחריות המוטלת על המוסד החינוכי במקרים אלה? כמו כן, האם ניתן לזקוף אחריות לתאונה גם על התלמיד, וזאת חרף היותו קטין?

      קראו עוד בתחום זה:

• האם פיצויים לתלמיד שנפצע בחצר בית הספר במהלך חופשת הקיץ?
• תלמיד ישיבה נפל למותו באתר בנייה הסמוך לפניימיה בה למד - האם פיצויים?
• האם משרד החינוך אחראי לפציעה של תלמיד במהלך תרגיל בבית הספר?
• האם מורה אחראי לנזקים שנגרמו לתלמיד בכיתתו במהלך קטטה כאשר הוא בחדר?
• תביעה נגד משרד החינוך בעקבות טביעת תלמיד בטיול שנתי

התאונה במקרה דנן אירעה כאשר תלמיד טיפס על שולחן בבית הספר אשר היה שבור ורעוע. התלמיד טען כי הוא נפל מהשולחן וכתוצאה מכך ספג נזקים קשים בשיניו. ב"כ התובע טען כי על המדינה, אשר הפעילה את בית הספר, מוטל לפצות את מרשו בגין נזקיו. לדבריו, מנהלים ומורים בבתי ספר מחויבים לשמור ולפקח על תלמידיהם גם במהלך ההפסקה שבין השיעורים. כמו כן, הדגיש ב"כ התובע, על פי חוזר מנכ"ל משרד החינוך, מנהל בית ספר חייב לזהות מוקדי נזק פוטנציאליים וליקויים המסכנים את התלמידים. הודגש כי השתובבות תלמידים במהלך ההפסקה הינה תופעה צפויה וידועה.

נציגי בית הספר, ובראשם מנהלת המוסד, טענו כי נפילתו של התובע במקרה דנן הייתה "מצב לא שגרתי". כמו כן, נטען כי לא היה ידוע על "משחק שכלל טיפוס על שולחנות" אשר התנהל בין כותלי המוסד החינוכי (לטענת התביעה) מדי הפסקה. התובע וב"כ טענו מנגד כי התעלמותה של המנהלת אומרת דרשני. לטענתם, דברי המנהלת הצביעו על "התחמקות מאחריות ואוזלת יד בפיקוח על התלמידים".

האם מדובר במעשה "מסוכן ובלתי סביר"?

התובע טען כי אב הבית של המוסד החינוכי, אשר היה הגורם האחראי על תקינות הציוד בבית הספר (לרבות השולחנות בכיתות), לא היה יכול למצוא את מלוא הליקויים וזאת משום שהוא עבד לבדו על 18 כיתות. אב הבית העיד כי הוא וידא בכל בוקר את תקינות השולחנות. התובע, תוך חישוב קצר, הוכיח שמדובר בזמן של כ-22 שניות לכיתה. לדבריו, לא היה מדובר בזמן סביר לעמידה על תקינות הציוד.

הנתבעות טענו כי התובע, בבואו לטפס על השולחן, "עשה מעשה מסוכן ובלתי סביר". לטענתן, השולחן לא היה יכול לשאת את מלוא משקלו של התובע וכתוצאה מהעלייה עליו, נשברה הפלטה העליונה והשולחן נשבר. דהיינו, הנתבעים טענו כי האחריות לאירוע רבצה כולה לפתחו של התובע, וזאת חרף היותו בן 13 במועד האירועים.

בית המשפט קבע כי דין התביעה להתקבל. עם זאת, נקבע כי יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 50%. דהיינו, נקבע כי התובע היה אחראי למחצית מנזקיו, וזאת בשל הסתכנותו ושובבותו חסרת האחריות. בפסק הדין נקבע כי המדינה והמועצה המקומית (הנתבעות במקרה דנן) היו צריכות לדאוג, מתוקף אחריותן, לתחזוקה ולשימור של כיתות בית הספר. מבחינת המדינה, המפעילה את בית הספר, נקבע כי האחריות אשר הוטלה עליה נבעה מכך שהיא הייתה אמורה לדאוג שעובדיה, דהיינו - במוסד החינוכי, יעמדו תמיד על המשמר עם הנעשה בבית הספר (ועם תלמידים במהלך ההפסקה בפרט).

לאמור, בית המשפט הדגיש כי מוטל על עובדי בית ספר לדאוג להסרת מפגעים ו/או להפסקת השתוללויות מסוכנות של התלמידים. באשר לאחריות המועצה, נקבע כי ניתן להטיל עליה אחריות מכוח חובתה לפקח על הגופים ו/או הארגונים בפועלים בשעריה. עם זאת, כפי שצוין לעיל, בית המשפט ייחס לתובע גם אשם תורם מבחינתו. "התובע, למרות שהיה בעת התאונה נער בן 13, הבין היטב כי תפקידו של השולחן היה למטרת כתיבה בלבד ובוודאי לא כדי לעלות עליו", נכתב בפסק הדין, "התובע הבין היטב גם את הסיכון מרצון אשר הוא לקח על עצמו בעת שעלה של גבי השולחן".

הפיצויים שנפסקו לתובע (לפני ניכוי אשם תורם):

1. נזקי שיניים - פיצויים בסך 33,450 ₪.
2. הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד - 26,500 ₪.
3. כאב וסבל - 30,000 ₪.