מידע כוזב אודות זהות נהג בתאונת דרכים, ופיצוי מחברת הביטוח חרף כך

דרגו את המאמר

כספי ביטוח למרות מסירת מידע כוזב

פעמים רבות, מבוטחים מוסרים לחברת הביטוח מידע כוזב במודע. הסיבות למסירת מידע כוזב לחברת הביטוח יכולות להיות רבות. עם זאת, לא תמיד מסירת המידע הכוזב נועדה על מנת לרמות את המבטחת. לעיתים, מדובר בדברים שנאמרים לצורך הגנה לעומת "גורמים חיצוניים". דוגמא "קלאסית" לכך הינה מסירת מידע כוזב באשר לזהות נהג האחראי לתאונה, וזאת בכדי לכסות אחר הנהג האמיתי מפני צבירת נקודות או השלכות שעלולות להיות לתאונה באשר לגורמים אחרים הקשורים אליו (למשל, עבודה, צבא וכדומה).

      קראו עוד בתחום:

• מסירת פרטים כוזבים לא הביאה לדחיית תביעת ביטוח רכב לאחר טוטאל לוסט
• האם יש לדחות תביעת ביטוח אובדן כושר עבודה בשל "הצהרת בריאות כוזבת"?
• מסירת עובדות כוזבות וחבותה של חברת ביטוח לפיצויים לאחר תאונת דרכים
• הונאה של חברת ביטוח על ידי פסיכיאטר הנותן חוות דעת רפואית
• האם חלה חובה על חברת בטוח לפצות מעורב בתאונה המנסה להונותה?

על פי דיני הביטוח, קיים איסור למסור לחברת הביטוח מידע כוזב. סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח קובע באופן מפורש כי מסירת דיווח כוזב יכולה לנקות את המבטח מאחריותו לשלם את תגמולי הביטוח. על פי סעיף זה, מבטח לא יהיה חייב בתשלום הכיסוי הביטוחי במידה ונמסרו לו על ידי המבוטח עובדות כוזבות ו/או הועלמו ממנו עובדות רלבנטיות. עם זאת, הפטור הנ"ל מתקיים בעת קיומה של "כוונת מרמה". לא אחת, סוגיות כגון דא מגיעות לפתחן של הערכאות המשפטיות. במקרים אלה, נשאלת אפוא השאלה - מהי כוונת מרמה והאם היא הצדיקה במקרה המדובר דחיית תביעת ביטוח. להלן דוגמא למקרה כאמור.

מידע כוזב באשר לזהות הנהג ברכב

אישה רכשה פוליסת ביטוח לרכבה וכללה בה גם ביטוח עבור נהג צעיר מתחת לגיל 24 ובעל וותק של שנה אחת לפחות. באחד הימים, בנה של המבוטחת עשה שימוש ברכב בזמן חופשה מהצבא והיה מעורב בתאונה. האישה פנתה לחברת הביטוח ומסרה כי היא זו אשר נהגה במכונית בעת התאונה. חברת הביטוח גילתה כי בנה של המבוטחת היה הנהג ודחתה את תביעת הביטוח. הדחייה התבססה על עקרונותיו של סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח.

במסגרת תביעת הביטוח, השופט עמד על שלושת התנאים המאפשרים דחיית תביעת ביטוח מחמת הוראות סעיף 25. הודגש כי במקרים כגון דא חברת הביטוח צריכה להוכיח שלושה תנאים מצטברים - נמסרו לחברת הביטוח עובדות כוזבות אודות האירוע, העובדות הכוזבות נמסרו במודע, ומטרת מסירתן הייתה לשם זכייה בתגמולי ביטוח שלא כדין. במקרה דנן, לא הייתה מחלוקת כי התקיימו שני התנאים הראשונים. דהיינו, המבוטחת מסרה לחברת הביטוח עובדות כוזבות (היא נהגה ברכב) וזאת במודע.

נשאלה השאלה האם העובדות נמסרו מתוך כוונת מרמה וניסיון לקבלת כספי ביטוח שלא כדין. הודגש כי חברת הביטוח הייתה חייבת לפצות את המבוטחת גם אם היה נאמר לה שהנהג הצעיר עשה שימוש במכונית. המבוטחת נדרשה אפוא להעניק הסבר למעשיה. במסגרת ההליך, המבוטחת טענה כי היא מסרה מידע כוזב וזה בשל חששה מפני "נזקים אשר היו עלולים להיגרם לבנה במהלך שירותו הצבאי בשל התאונה". חברת הביטוח ביקשה מבית המשפט שלא לקבל את הטענה הנ"ל ולקבוע כי עסקינן ב"כוונת מרמה" המצדיקה את דחיית התביעה.

לשמחתה של המבוטחת, השופט קיבל את דבריה וקבע כי היא הייתה זכאית לתגמולי הביטוח. בפסק הדין נקבע כי על פי הנתונים היבשים, הרכב היה מבוטח כדין וחברת הביטוח הייתה צריכה לשלם את הפיצויים חרף המידע הכוזב שנמסר לה. הסיבה לכך הייתה פשוטה - מסירת מידע אמיתי לא הייתה שומטת את הקרקע תחת זכותה של המבוטחת לפיצויים. דהיינו, ניכר כי המבוטחת מסרה את המידע הכוזב שלא על מנת לזכות שלא כדין בכספי הביטוח.

לסיכום,

כפי שצוין לעיל, במקרים בהם מסירת המידע הכוזב לחברת הביטוח לא הייתה במטרה לזכות בתגמולים שלא כדין, ייתכן כי תביעת הביטוח לא תידחה חרף המידע השגוי. עם זאת, מומלץ שלא להסתמך על טוב ליבם של השופטים ולזכור כי בעת התנהלות מול חברות הביטוח יש לדבוק בעובדות לאשורן.