אובדן כושר עבודה בגין מחלת עצבים

דרגו את המאמר

אדם אשר צריך לעבור 10 אמבטיות חמות ביום - האם אובדן כושר עבודה?

בל (ת"א) 17391-07-12

להלן ערעור אשר הוגש על פי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. המערער במקרה דנן השיג על החלטתה של הוועדה לעררים (אי כושר) מיוני 2012. הוועדה קבעה כי בניגוד לטענות המערער, האחרון לא איבד 50% מכושרו להשתכר. בעקבות פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים, הוועדה דנה פעם נוספת בעניינו של המערער.

      קראו עוד בתחום:

• ביטוח חקלאי בגין אובדן כושר עבודה - דוגמא לתביעה
• אובדן כושר עבודה זמני, מהו?
• אובדן כושר עבודה זמני ותגמולי ביטוח בגין ביטוח מחלות
• קצבת אובדן כושר עבודה מביטוח פרטי אינה שוללת קצבת נכות כללי מביטוח לאומי

פסק הדין הנ"ל קבע כי העניין הרפואי של המערער יוחזר לעיונה של הוועדה לעררים (אי כושר) וזאת בכדי שזו "תשקול שוב את עמדתה תוך כדי התייחסות לאישור רפואי מאוגוסט 2011 ולמכתב של רופא מיוני 2010". כמו כן, נקבע כי הוועדה תזמן את המערער לטעון בפניה את טענותיו בטרם היא תקבל החלטתה.

המערער טען כי הוא סובל ממחלה רפואית קשה ונדירה אשר מחייבת אותו לשהות במים חמים 4-5 פעמים בשעה. לדבריו, הוא לוקה במחלת עצבים אשר חרף טענותיו ה"מוגזמות לכאורה", חייו בלתי נסבלים. המערער הוסיף כי הוא נאלץ אף - בגין מחלתו - לעבור לגור בבני ברק אשר יש בה מקוואות הפתוחים לקהל הרחב גם בשעות הקטנות של הלילה. המערער תיאר את יומו על מנת לחדד את מצוקתו.

לדבריו, הוא קם בבוקר, חש כאבים עצומים בעצבים, הולך למקווה ואז פונה לתפילה. המערער טען כי כבר לקראת סוף התפילה הוא מתחיל לחוש שוב בכאבים והוא נאלץ ללכת למקווה פעם נוספת. לטענתו, הוא נמצא במקווה בין 10 ל-15 פעמים ביום. המערער טען כי מצבו הרפואי אף הוחמר לאחרונה. הוא הדגיש כי הוא ניסה לעבור טיפולים מסוימים ברפואה המשלימה, ואף עבר ניתוח בקע, אך דבר לא הועיל.

הביטוח הלאומי: הועדה פעלה כחוק

הביטוח הלאומי טען כי הוועדה לעררים לא שגתה כאשר היא שללה את אי אובדן כושר העבודה של המערער. נטען כי הוועדה פעלה בהתאם להוראות החוק ופסק הדין, ושללה כחוק את טענותיו של המערער. הודגש כי לוועדה לעררים תפקיד אחד - לבחון את היכולת הפוטנציאלית של מבוטח להשתכר. מבחינה זו, נטען בביטוח הלאומי, הוועדה פעלה כראוי.
 

בית הדין לעבודה בחן את הערעור וקבע כי דינו להתקבל. סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי ניתן לערער על החלטותיה של הוועדה לעררים בשאלות משפטיות בלבד. אכן, בית הדין לעבודה איננו מתערב בממצאים רפואיים ו/או מקצועיים של הוועדה. דהיינו, כל אימת שהוועדה מקיימת בהתאם לחוק את תפקידה, שומה על בית הדין לעבודה לאשר את קביעותיה.

הלכה פסוקה היא כי כאשר בית הדין לעבודה מחזיר עניין מסוים לעיונה של הוועדה, על פי פסק דין, שומה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין. אי לכך, ובמידה והוועדה תמלא אחר הוראותיו של פסק הדין, לא יהיה ניתן לומר כי בית הדין לעבודה צריך להתערב מחמת טעות שנפלה בהחלטת הוועדה. במקרה דנן, בית הדין קבע כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית ותינתן התייחסות באופן הבא:

1. הוועדה תשקול היטב את עמדתה.
2. הוועדה תתייחס לאישור רפואי מאוגוסט 2011.
3. הוועדה תתייחס למכתב מאת רופא מיוני 2010.

דא עקא, ומעיון בפרוטוקול הוועדה, עלה כי הוועדה התייחסה למכתבים המדוברים ופירטה את קביעותיה בהרחבה. "על פניו", נקבע בבית הדין לעבודה, "הוועדה ביצעה את המוטל עליה". עם זאת, הלכה פסוקה היא כי כאשר וועדה רפואית לעררים (אי כושר) נדרשת לעניינו של מבוטח, שומה עליה לבחון את הפרמטרים הבאים:

1. האם הליקוי של המבוטח משפיע על יכולתו של האחרון לחזור לעבודה באופן חלקי או מלא (ככל שהוא עבד בעבר).
2. האם המבוטח יכול לרכוש מקצוע ו/או לבצע עבודה אחרת, וזאת בהתאם לליקוי הרפואי, למצבו הבריאותי וכושרו הגופני.

"הכיצד יכול אדם כזה לעבוד?"

בית הדין הארצי לעבודה, כאשר הוא דן בסוגיה כגון דא, קבע לא אחת כי נקודת המוצא מבחינת קביעה של דרגת אי כושר נמצאת בליקוייו של המבוטח מבחינת רפואית, כפי שהם נקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים, וזאת כתלות בדרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. דהיינו, הוועדה צריכה לקבוע את כושר יכולתו של המבוטח לעבוד בהתאם לנסיבות הספציפיות העומדות על הפרק. הוועדה צריכה להתייחס ליכולותיו של המבוטח מבחינת גיל, השכלה, יכולות פיסיות, יכולות אינטלקטואליות וכדומה.

במקרה דנן, בית הדין לעבודה קבע כי הוועדה אמנם שמעה את תלונותיו של המערער, אך היא לא התייחסה באופן ברור וראוי לצורך שלו לעבור מספר אמבטיות חמות מדי יום. "לא ניתן להתעלם מהצרכים המיוחדים של המערער נשוא תיק זה", נקבע בבית הדין לעבודה, "נשאלת השאלה הכיצד יכול אדם כזה לעבוד?".

בית הדין לעבודה סיכם וקבע כי החלטת הוועדה עלתה כדי "אי סבירות קיצונית" אשר הצדיקה במקרה דנן את התערבותה של הערכאה המשפטית. אי לכך, נקבע כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים, אשר הפעם תדון בסוגיה בהרכב אחר.