מאגרי מידע בחברת ביטוח ושימוש שנעשה בהם תוך כדי פגיעה בפרטיות
| דרגו את המאמר |
|
מאגרי מידע בחברות ביטוח - האם עילה לפגיעה בפרטיות?
עתמ (ת"א) 24867-02-11
בית המשפט המחוזי בתל אביב, בפסק דין אשר ניתן על ידי השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן, קבע כי גופים פיננסיים אינם רשאים לעשות שימוש לצורכיהם האישיים במידע על חייבים שהתקבל במסגרת צו עיקול שהועבר לידם. מדובר בדחיית עתירה אשר הוגשה על ידי חברת הביטוח איי.די.איי.
קראו עוד בתחום:
- מחלה קשה אשר גרמה לאובדן כושר עבודה - תביעת ביטוח
- נזקי רכוש לרכב בתאונת דרכים ודחיית תביעת ביטוח בגין כוונת מרמה
- תביעה לתגמולי ביטוח אשר הוגשה על ידי גמלאי שירות קבע
- פגיעת בפרטיות על ידי חוקר פרטי ופסילת ראיה בתביעת ביטוח
חברת הביטוח טענה כי היא הייתה רשאית לשמור במאגריה מידע שהגיע לידה על עיקולים, ולהשתמש בו בבוא היום בעת בחינת התאמתו של פלוני לביטוח. בית המשפט דחה טענות אלה בקובעו כי "אין לאפשר שימוש במידע הנ"ל על ידי גופים פיננסיים, וזאת בשל פגיעה בפרטיות".
איי.די.איי הינה חברת ביטוח אשר עוסקת בעיקר בביטוחים ישירים של רכבים, דירות וחיים. מתוקף תפקידה הנ"ל, החברה מנהלת מאגר הכולל מידע אודות מבוטחיה. המאגר רשום מכוח חוק הגנת הפרטיות והוא משמש את החברה לצרכיה. החומר למאגר מתקבל אצל החברה באופן שגרתי וזאת משום שהיא, בתור מבטחתם של החייבים, נחשבת לפי חוק ההוצאה לפועל כ"צד שלישי אשר מחזיק בנכסיו של החייב".
עובדות המקרה וטענות החברה
במקרה נשוא העתירה, החברה קיבלה צו עיקול אשר הוצא על מנת לתפוס כספים של חייב שהיו מצויים בחזקתה. חברת הביטוח שמרה על הנתון המדובר, וכאשר החייב ביקש לבטח באמצעותה רכב בבעלותו, היא סירבה לעשות כן על בסיס המידע שהתקבל בצו העיקול. החייב הגיש לרשם מאגרי המידע תלונה ובה טען כי חברת הביטוח לא הייתה רשאית לעשות שימוש במידע זה. לדבריו, בעשותה כן, חברת הביטוח הפרה את פרטיותו. רשם מאגרי המידע קיבל את התלונה והוציא לגופים הממסדיים הנחיה לפיה הם מנועים מלעשות שימוש כלשהו לצרכיהם במידע בנוגע לצווי עיקול (זולת לשם איתור נכסי חייב והקפאתם).
חברת הביטוח לא השלימה עם החלטתו של רשם מאגרי המידע. אי לכך, היא הגישה כנגדו עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בתל אביב. במסגרת העתירה נטען כי החברה הייתה רשאית לשמור את המידע בנוגע לצווי העיקול במאגריה, ולא היה מדובר ב"מידע" כהגדרתו בחוק הגנת הפרטיות. איי.די.איי טענה למעשה כי היא לא הפרה את החוק המדובר ברושמה את המידע במאגריה, ובעשותה שימוש בו.
הרשם טען כי דין העתירה להידחות. לטענתו, צו העיקול כלל פרטים מוגנים כגון פרטים אישיים של החייב, ידיעה כי נפתח כנגדו תיק בהוצאה לפועל, פירוט בנוגע לעיקול שהוטל על נכסיו, וכמובן - גובה החוב. לדידו של הרשם, עסקינן בפרטים אשר "נגעו לענייניו הפרטיים של החייב" ועל כן לא היה ספק שמדובר במידע לפי משמעות המונח "מידע" בחוק הגנת הפרטיות. הרשם הוסיף כי כאשר חברת הביטוח עשתה במידע הגלום בצו שימוש שלא לצורך ביצוע עיקול, היא פגעה בפרטיותו של החייב בניגוד לחוק.
"שימוש במידע שלא לצורך שלשמו הוא ניתן - פגיעה בפרטיות"
כפי שצוין לעיל, בית המשפט המחוזי דחה את העתירה. השופטת אגמון-גונן קבעה בפסק דינה כי "השימוש אשר נעשה על ידי חברת איי.די.איי במידע שהיה גלום בצו העיקול לא היה השימוש אשר לשמו נמסר הצו". הודגש כי בין העניינים אשר חוק הגנת הפרטיות מבקש להגן עליהם, נמצאים ללא ספק זכותו של חייב לשמור בפרטיות מידע הנוגע למרחבו האישי - לרבות פרטים בנוגע לנכסיו ולכספיו האישיים. השופטת ציינה כי זכותו של אדם לפרטיות מעניקה לאחרון את הכוח והסמכות לבחור איזה מידע למסור, ולמי.
אגמון-גונן לא התעלמה מהמציאות המודרנית ומיתרונותיהם הרבים של מאגרי המידע. "אין ספק כי מאגרי המידע האלקטרוניים יכולים לסייע ליעילות המערכת, ועל פי רוב לעמוד לרשותם של לקוחות חברת הביטוח". עם זאת, נקבע כי מציאות טכנולוגית מודרנית איננה עילה לפגיעה בפרטיות. "בעידן הדיגיטאלי, גופים פרטיים ורשויות שלטוניות מנהלים מאגרי מידע לצרכים שונים. במאגרים אלה נכלל מידע רב. לא אחת, אדם נאלץ לספק - בלית ברירה - מידע הנכנס למאגרים. עם זאת, שימוש במידע שלא לצורך אשר לשמו הוא ניתן, עלול בהחלט לעלות כדי פגיעה בפרטיות, כפי שאירע במקרה דנא", סיכמה השופטת את החלטתה.
