נזקי רכוש לרכב בתאונת דרכים ודחיית תביעת ביטוח בגין כוונת מרמה

דרגו את המאמר

תביעת ביטוח בגין נזקי רכוש בתאונת דרכים נדחתה לאחר הוכחת כוונת מרמה

תק (רמ') 17171-07-11‏

סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח קובע כי מבוטח אשר טוען לתגמולים במסגרת תביעת ביטוח לא יוכל לקבל את הכספים במידה ותוכח "מרמה בתביעת התגמולים". סעיף זה נועד להרתיע מבוטחים מפני מסירת מידע כוזב ושגוי לחברת הביטוח, או מפני ניסיונות להעלים פרטים או עובדות רלבנטיים. מדובר למעשה בסנקציה חריפה של "פטור מוחלט" במקרים כגון דא.

       קראו עוד בתחום:

• גניבת רכב ותביעת ביטוח - האם מדובר במעשה מרמה?
• לרמות את חברת הביטוח, האמנם?
• תביעה בגין עסקאות בין שמאי רכב, חברת ביטוח וסוחר מכוניות
• מרמה בתביעת ביטוח - פטור מלא מתשלום התגמול
• האם מועצת הזיתים זכתה לכספי ביטוח במרמה?

על פי רוב, בתביעות ביטוח, חברת הביטוח נחשבת כגוף החזק בהליכים המשפטיים. אי לכך, מרבית סעיפיו של חוק חוזה הביטוח נועדו להגן על המבוטחים מפני "כוחה של המבטחת". עם זאת, ישנם גם סעיפים כגון סעיף 25 אשר מטרתם הפוכה. הלכה פסוקה היא כי יש מצבים אשר דורשים התערבות דווקא לטובת חברת הביטוח, וזאת משום שלאחר קרות מקרה הביטוח המבוטח מחזיק ביתרון מידע על פניה.

יתרון זה יכול לבוא לידי ביטוי בהכרת נסיבות התרחשות מקרה הביטוח, ידיעה האם התרחש הפסד, ידיעה מוקדמת בנוגע למקרה הביטוח וכדומה. לדוגמא, לעיתים מבוטח טוען כי נגרם לו נזק מסוים, כתוצאה מהתרחשות מקרה ביטוח, אך בדיקת הנושא תעלה כי מקרה הביטוח לא אירע כלל. כמו כן, במקרים אחרים מבוטחים מבקשים להפריז בנזקם או למסור מידע כוזב באשר לנסיבות התרחשות ההפסד (למשל, קשירת הפסדים קודמים לאירוע הביטוחי). להלן דוגמא למקרה אשר זהו עניינו.

אדם הגיש תביעת ביטוח בגין נזקי רכוש אשר נגרמו לכאורה לרכבו כאשר זה נהרס בתאונת דרכים באופן כליל (טוטאל לוסט). לדבריו, התאונה התרחשה כאשר הוא עצר באור אדום ורכב אחר התנגש בו בעוצמה מאחור. התביעה הוגשה כנגד חברת הביטוח של הרכב הפוגע.

האם כוונת מרמה?

חברת הביטוח אשר כנגדה הוגשה התביעה טענה כי נהג הרכב המעורב מסר לה פרטים כוזבים בנוגע לתנאי מזג האוויר במועד האירוע. לטענתה, הנהג המעורב טען כי רכבו החליק בעקבות מים אשר הצטברו על הכביש ביום הגשום שבו אירעה התאונה. עם זאת, חברת הביטוח טענה כי לאחר בדיקה מול השירות המטאורולוגי, כמות המשקעים במקום בעת האירוע הנטען שאפה לאפס.

אי לכך, חברת הביטוח טענה כי היא הייתה פטורה מהתשלום לנהג הנפגע, וזאת משום שהמבוטח שלה מסר לה פרטים כוזבים אודות האירוע. יש להדגיש כי המבוטח של הרכב הפוגע לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון. אי לכך, טענותיה של חברת הביטוח כנגדו התקבלו במלואן. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי גם מטענותיו של הנהג התובע עלה חשד של ממש כי מדובר בתביעה שיסודה במרמה.

• התובע טען כי רכבו לא נגרר מהמקום בגין השעה המאוחרת, אלא רק ביום שלמחרת. עם זאת, חשבונית הגרר העידה אחרת. על פי החשבונית הנ"ל, הרכב נגרר מהמקום כחצי שעה לאחר התאונה הנטענת.
• בעת האירוע, רכבו של התובע לא היה מבוטח כחוק ולא היה בעל רישיון רכב תקף.
• התובע העיד כי כאשר הוא רכש את רכבו, הוא תיקן אותו במוסך. עם זאת, לא הוצגה חשבונית תיקון ולא היה ניתן להיווכח מה היה מצבו של הרכב בעת הרכישה. התובע טען כי הוא קנה את הרכב בעבור 17,000 שקלים, וזאת למרות שמחיר המחירון שלו עמד על 27,000 שקלים. יודגש כי התובע עתר לפיצוי ביטוחי מלא.
• האדם אשר הרכב נרכש ממנו לא הובא למתן עדות ולא היה ניתן להתחקות אחר מצבו של הרכב עם רכישתו. לא הוצגו בפני בית המשפט זיכרון הדברים בנוגע למכירת הרכב, ולא הסדר התשלומים בין התובע למוכר.
• השמאי אשר העריך את הנזק שנגרם לרכב היה אדם אשר עובד עם התובע באופן שוטף. לאחר שחברת הביטוח העלתה את טענת המרמה, התובע היה צריך להביא את השמאי לעדות על חוות דעתו. הוא לא נקט במהלך כגון דא. למעשה, לא הוכח כי הנזק אשר נגרם לרכב היה בשיעור של אובדן מוחלט, אם בכלל.

לסיכום,

בית המשפט קבע כי אמנם כל אחד מהמעשים הנ"ל לא עלה כדי מרמה, אך בחינתם כמכלול הצדיקה את דחיית התביעה מחמת "הוכחת כוונת מרמה". התביעה כנגד חברת הביטוח נדחתה, וכך גם התביעה האישית כנגד הנהג המעורב.