האם הקלטת מבוטח על ידי חוקר פרטי מתאמן שהציג עצמו כסוכן ביטוח היא ראיה קבילה?
| דרגו את המאמר |
|
בקשה לפסילת ראיה במסגרת תביעת ביטוח לאחר תאונת דרכים
רעא 7219/11
אדם הגיש תביעת ביטוח לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ובמסגרתה טען כי הנתבעת, חברת הביטוח, צריכה לשלם לו פיצויים בגין פציעתו בתאונה. חברת הביטוח טענה כי עובדות המקרה לא היו כפי שתואר על ידי התובע ולא מדובר בתאונת דרכים. על מנת להוכיח את טענותיה, חברת הביטוח ביקשה להציג בפני בית המשפט את הראיה הבאה - הקלטת שיחה שנערכה בין הנהג ובין חוקר פרטי מטעמה, ואשר בה - לטענת הנתבעת - הנפגע הודה כי לא מדובר בתאונת דרכים.
קראו עוד בתחום:
- קבילות קלטת של שיחה עם חוקר חברת ביטוח לאחר תאונת דרכים
- תקיפה של חוקר המל"ל כעילה לשלילת קצבה
- חוקרי הביטוח
ב"כ התובע בדק ומצא כי ההקלטה לא נעשתה על ידי חוקר פרטי ברישיון, אלא על ידי חוקר פרטי בשלב האימון (מעין סטאז'ר). אי לכך, הנפגע ובא כוחו ביקשו לפסול את ההקלטה ולקבוע שאינה קבילה. בית המשפט השלום קיבל את טענותיהם וערעור שהוגש על כך לבית המשפט המחוזי נדחה. חברת הביטוח לא אמרה נואש והגישה ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע כי הראיה קבילה.
אין לפסול ראיה רק משום שהושגה לכאורה בניגוד לחוק
בפסק הדין בעליון נקבע כי גם אם ניתן להניח שבעת השגת ממצאי החקירה, החוקר אשר פעל מטעם חברת הביטוח פעל בניגוד להוראות חוק החוקרים הפרטיים, הרי שלא היה בכך כדי להביא לתוצאה בה פירות החקירה יהיו בכל מקרה פסולים משימוש כראיה במשפט.
"כשרותה של ראיה נבחנת במנותק מהחוקיות בה היא הושגה", הזכירו השופטים את הכלל הידוע. דהיינו, בית המשפט קבע כי אין לפסול את הראיה רק משום שהושגה לכאורה בניגוד לחוק. נקבע כי אמנם לא מדובר בכלל שהינו חזות הכל, אך במקרה דנן היה מקום להפעילו. יודגש כי ישנן ראיות אשר השגתם באופן בלתי חוקי מאיינת את קבילותן. לדוגמא, פסילת האזנת סתר לפי סעיף 13 לחוק האזנות סתר, או ראיה שהושגה בניגוד לסעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות.
עם זאת, בית המשפט העליון ציין כי הדברים אינם אמורים לגבי חוק החוקרים הפרטיים. נקבע כי לא ניתן למצוא בחוק זה הוראה הפוסלת ראיות שהושגו על ידי חוקר פרטי שלא כדין. בית המשפט העליון קבע כי גם אם התמליל וההקלטה הושגו תוך הפרה לכאורה של כללי האתיקה החלים על החוקרים הפרטיים, לא היה בכך כדי להביא לפסילתם לחלוטין.
התרופה להפרת חוק חוקרים פרטיים - במישור הפלילי והמשמעתי, לא הראייתי
בפסק הדין סייגו השופטים את דבריהם וציינו כי אין להסיק מפסיקה זו כי "הפרת חוק החוקרים הפרטיים תיוותר לעולם ללא מענה ואיש היישר בעיניו יעשה". עם זאת, במקרה דנן, הודגש כי התרופה להפרת חוק החוקרים הפרטיים תוכל להימצא לתובע במישור המשמעתי והפלילי, ולא במישור הראייתי.
התובע טען כי החוקר הפרטי, בהשגתו את הראיה, הפר כלפיו את חוק הגנת הפרטיות. לדבריו, גם מטעם זה היה נכון להורות על פסילת הראיה. עם זאת, טענות אלה לא הועלו על ידי התובע בבית המשפט השלום או בבית המשפט המחוזי. אי לכך, בית המשפט העליון קבע כי אין מקומן בהליך בנוגע לערעור דנן.
יתרה מזאת, נקבע כי כאשר נחקר משיב מרצונו לשאלות אשר מציב בפניו חוקר בתחום האזרחי, ואפילו עם החוקר "הציג עצמו כסוכן ביטוח מטעם חברת הביטוח", ספק אם מדובר בפגיעה בפרטיות. עוד הודגש כי לאחר קרות מקרה ביטוח, וטרם הגשת התביעה בגינו, המבוטח מחויב על פי חוק לנהוג כלפי המבטחת בשיתוף פעולה מלא (מחובתו לענות על כל שאלותיה בנוגע למקרה הביטוח ולאפשר לה לעמוד על חבותה הלכאורית).
בסופו של היום, בית המשפט העליון קיבל כאמור את הערעור וקבע כי הראיה לא תיפסל במסגרת ההליך המרכזי. עם זאת, הודגש כי היות ומדובר בראיה שהושגה לכאורה תוך כדי הפרת חוק החוקרים הפרטיים, תהיה לכך משמעות מבחינת משקלה בעת קביעת המסגרת העובדתית בתיק.
