לרמות את חברת הביטוח, האמנם?

דרגו את המאמר

פעמים רבות מנסים מבוטחים לרמות את חברת הביטוח לאחר אירוע של גניבה, פריצה או אובדן. עם זאת, יש להיזהר במעשים אלו, שכן מבוטח שייתפס במרמה עלול לאבד את כספי הביטוח במלואם, גם בעבור פריטים שאין מחלוקת לגבי גניבתם.

• קראו עוד על פוליסות ביטוח

לאחר האירוע נשוא התובענה, על המבוטח להוכיח שהמקרה שנטען אכן אירע והפריטים שנגנבו אינם עוד בחזקתו. במידה ועמד האחרון בנטל השכנוע הנ"ל, על חברת הביטוח הטוענת לפטור להוכיח כי דיווחיו של המבוטח היו שקריים. סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, העוסק במרמה בתביעת תגמולים, קובע מספר מקרים בהם תהיה חברת הביטוח פטורה מתשלום דמי הביטוח.

התנאים הפוטרים את חברת הביטוח מהתשלום:

1. המבוטח או המוטב לא הודיע על המקרה למבטח מיד לאחר שנודע לו.
2. המבוטח או על המוטב לא מסר למבטח, תוך זמן סביר לאחר שנדרש לכך, את המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות.
3. עשה המבוטח או המוטב במתכוון דבר שהיה בו כדי למנוע מן המבטח את בירור חבותו או להכביד עליו.
4. המבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות
5. המבוטח או המוטב העלימו מהמבטח עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה.

מטרת החוק - להתריע מבוטחים לתת דיווחי אמת

מטרתו של סעיף 25 לחוק, בין השאר, הינה להרתיע מבוטחים מלמסור לחברות הביטוח עובדות כוזבות, או להעלים מהן פרטים רלבנטים בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות. מעשים אלו, אשר נעשים תוך כוונת מרמה, מטילים על הרמאי סנקציה כבדה ביותר בדמות הפסד מוחלט של דמי הביטוח. בפסיקה נקבע כי היות והעונש בגין רמאות במסגרת תביעות ביטוח הינו חמור וקשה, בית המשפט אמור לבחון סעיף זה על דרך הצמצום. עם זאת, במקום בו החשד למרמה הינו ממשי, בית המשפט לא יכשיל את המטרה שלשמה חוקק הסעיף. 

    הדיבור "בכוונת מרמה" כולל שלושה יסודות:

1. מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות.
2. מודעות של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו.
3. כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות
   

דוגמא לפסק דין

בית המשפט המחוזי דן במקרה בו המבוטח ניסה "לצרף" לנזקי פריצה מוכחת שורה של נזקים שלא היו ולא נבראו, והתייחס להלכה לפיה יש לפרש הסעיף על דרך הצמצום. עם זאת, במקרים בהם מנסה המבוטח להלביש שורה שלמה של נזקים על הנזק האמיתי, מתקיימת כוונת המרמה המהווה עילה להפעלת הסעיף. עם כל ההבנה לעמדתו הנחותה של המבוטח "האזרח הקטן" למול חברת הביטוח "הגדולה", ביהמ"ש לא ישלים עם מעשי מרמה בתביעות תגמולים. מקום בו ניסיון המרמה הינו ברור ומוכח, לא נמנע בית המשפט מדחיית התביעה.

יש גם לזכור כי כוונת מרמה ניתן להסיק מתוך הנסיבות החיצוניות, שהרי השופט אינו בוחן כליות ולב ואינו יכול לחדור לצפונות נפשו של אדם. מקרים אלו נבחנים על פי השאלות הבאות - האם עמדה חברת הביטוח בנטל ההוכחה? האם הראיות שסיפקה עומדות ברף האיכותי והכמותי הנדרש להוכחת טענת מרמה? והאם התקיימו היסודות הקבועים בסעיף הרלבנטי לחוק?