תביעת ביטוח לאחר שריפה - חברת הביטוח טוענת להצתה מכוונת

דרגו את המאמר

במקרים בהם תביעת ביטוח מתגלגלת לפתחם של בתי המשפט, מדובר לא אחת בהליך משפטי מורכב בו נטלי ההוכחה עוברים מצד לצד כמטוטלת. הלכה פסוקה היא כי הנטל הראשוני לעניין התביעה מונח על כתפיו של התובע. עליו להוכיח את קרות מקרה הביטוח. לאחר מכן, הנטל עובר אל חברת הביטוח ועליה להציג הוכחות וראיות לכך שהיא אינה חייבת לפצות את המבוטח בגין נזקיו.

      קראו עוד בתחום:

• משקלה של בדיקת פוליגרף בתביעת ביטוח
• נפילה בגין רגל רדומה - בית המשפט דחה את תביעת הביטוח
• תיקון גיל בפוליסת ביטוח בהתאם לתיקון חוק גיל פרישה
• ביטול פוליסת ביטוח באופן חד צדדי בגין אי תשלום, האמנם?

כאשר חברת הביטוח סבורה כי מקורו של מקרה הביטוח בפעולה מכוונת של המבוטח, אשר מטרתה הייתה זכייה במרמה בכספי הביטוח, מדובר בפטור הנעוץ בסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981. במידה והטענה של חברת הביטוח נוגעת להצתה מכוונת, הלכה פסוקה היא כי עליה להציג ראיות לגבי שלושה מרכיבים – השריפה נגרמה כתוצאה מהצתה, המבוטח היה בעל מניע להצית את המקום, והייתה למבוטח הזדמנות לעשות כן.

הוכחה של רכיבים אלו צריכה להיות בהתאם למאזן ההסתברויות האזרחי ולא מעל לכל ספק סביר (זאת למרות שניסיון לרמות ואו להונות את חברת הביטוח מהווה עבירה פלילית). יצוין כי בעניין זה קיימות בפסיקה שתי גישות. יש שופטים הסבורים כי נטל ההוכחה המונח על כתפי חברת הביטוח הינו נטל אזרחי "רגיל", בעוד שפוסקים אחרים גורסים שנטל זה הינו נטל מוגבר, דהיינו בין האזרחי לפלילי (עם שאיפה לפלילי, מעל לכל ספק סביר).

לאחר שחברת הביטוח משכילה להציג ראיות מטעמה המצדיקות את טענותיה, עובר נטל ההוכחה פעם נוספת אל התובע, ועליו להציג טענות כנגד טענות ההגנה. במקרים מסוימים בית המשפט מסתפק בהבאת ראיות קלות ביותר מצד חברת הביטוח, כדי להעביר את נטל הבאת הראיות למבוטח.

אילו ראיות צריך להציג?

על מנת להרים את הנטל אשר הונח לפתחה, כמות הראיות אשר חברת הביטוח תידרש להביא מושפע מהשיקולים השונים אך הוא איננו רב. לדוגמא, הפערים האינפורמטיביים לגבי האירוע (אשר הדיווח עליו ניתן לחברת הביטוח על ידי המבוטח), התנהגותו הכללית של התובע, מצבו הכלכלי של האחרון וכדומה. עם זאת, בית המשפט מתייחס לכך שחברת הביטוח הינו הגוף החזק יותר ועל כן נטל המוטל עליו דורש עוצמה חזקה לא פחות.

במקרים של ספק, נקבע לא אחת, יש לתת למבוטח ליהנות ממנו. בע"א 391/89 אורית וייסנר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, אשר עסק בתביעת ביטוח בגין הצתה, נקבע כי "מידת ההוכחה המוטלת על חברת הביטוח תהיה על-פי מאזן ההסתברות. אך כמות ההוכחה, בהתחשב בכך שהעובדות הן בידיעת המבוטח, לא תהיה מחמירה. די יהיה לה להצביע שהאש נגרמה בהצתה, מה שבדרך כלל ניתן להוכיח על-ידי כבאי האש, ביחד עם מניע והזדמנות שהיו למבוטח, כדי לצאת ידי חובת הבאת הראיות והעברתה על המבוטח"

הלכה פסוקה היא כי על חברת הביטוח להוכיח יסוד שלילי אשר לעולם ירבוץ לפתחה. גישה זו נובעת מחזקת החפות אשר מייחסת לכל המבוטחים תשתית נורמטיבית הנמנעת מגניבות וניסיונות להערים את חברות הביטוח. כמו כן, שיקולים נוספים מביאים את בית המשפט להעדיף את האינטרס של המבוטח על פני המבטח. למשל, ידוע כי חוסנו הכלכלי של המבטח מאפשר לו לפזר את הנזק. כמו כן, המבוטח מצפה באופן סביר ליהנות מהביטוח, המבטח אינו צריך להתמודד עם פניה לערכאות המשפטיות אשר מטרתה הינה העברת נטלים, ומטרתו המרכזית של חוזה הביטוח הינה להגן את המבוטח.

למעשה, לאחר שהנתבעת הוכיחה את שלושת התנאים (העסק נשרף מהצתה, לתובע היו הסיבה והאפשרות לפעול כאמור). עובר הנטל פעם נוסף לכתפיו של התובע ועליו להוכיח כי לא הייתה לו כל מעורבות בהצתה.

דוגמא לפסקי דין

בית המשפט דחה את תביעתו של בעל מוסך לקבלת כספי ביטוח, וזאת למרות שהאחרון טען כי עסקו הוצת. בפסק דין זה נקבע כי חברת הביטוח הציגה ראיות של ממש בדבר הצתת המוסך, ראיות וטענות אשר לא עלה בידיו של התובע לסתור. בין הראיות אשר תמכו בטענות חברת הביטוח ניתן היה למצוא את דו"ח מערכת האזעקה. על פי דו"ח זה, בית המשפט קבע כי לא האש היא שהפעילה את חישניי האזעקה, ולא פורץ אלמוני.

במקרה אחר, בית המשפט דחה את תביעתו של עסק לכיסוי ביטוחי בגין הצתה. לאחר בחינת הראיות אשר הוצגו בפניו, בית המשפט קבע כי יש לדחות את התביעה. לדוגמא, בעל העסק לא חש למקום עם "היוודע" דבר השריפה. כמו כן, העסק היה נתון תחת קשיים כספיים של ממש (וכל העובדים פוטרו בסמוך למועד השריפה). זאת ועוד, בית המשפט הסתמך רבות על כך שעדי ההגנה, שהובאו מטעם חברת הביטוח, היו כולם עדים אובייקטיבים חסרי עניין בהליך השיפוטי (קצין חקירות, ראש היחידה לחקירת הצתות, איש מעבדת המז"פ ועוד).