תביעה לתגמולי ביטוח אשר הוגשה על ידי גמלאי שירות קבע

דרגו את המאמר

חובת עיון בתלוש משכורת לגבי מודעות לפוליסת ביטוח תאונות אישיות

גמלאי של שירות הקבע בצה"ל, חבר בארגון "חבר", נפגע בשנת 2000 בתאונת סקי. בחלוף כמעט תשע שנים, הוא הגיש כנגד חברת הביטוח שירביט תביעת ביטוח מכוח פוליסת תאונות אישיות. חברת הביטוח טענה כי דין התביעה להידחות וזאת בשל השיהוי הרב בהגשתה. המבוטח טען כי אין לדחות תביעתו מחמת התיישנות וזאת משום שהוא לא ידע אודות קיומה של הפוליסה.

כפי שצוין לעיל, הגמלאי חבר בארגון "חבר". בשנת 1997, ארגון "חבר" רכש עבור עמיתיו ביטוח תאונות אישיות. בפוליסת הביטוח נקבע כי תביעות בגינה תתיישנה לאחר שבע שנים מקרות מקרה הביטוח. הגמלאי טען כי הוא אמנם הגיש את התביעה כשנה וחצי לאחר "התיישנותה", אך זאת משום שהוא לא ידע ולא היה יכול לדעת על קיומה של הפוליסה. התובע טען כי הוא לא היה צד לרכישת הפוליסה ו"נעלמו ממנו העובדות אשר היוו את עילת התביעה מסיבות שלא היו תלויות בו ואשר גם בזהירות סבירה הוא לא היה יכול למנוע אותן" (לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות).

בית המשפט השלום מקבל את התביעה אך קובע אשם תורם

בית משפט השלום קבע כי הגמלאי אכן לא קיבל לידיו את פוליסת הביטוח הרלבנטית, אלא בשנת 2008. נקבע כי אי משלוח הפוליסה למבוטח עלה כדי הפרה של חוק חוזה הביטוח מצד שירביט. עם זאת, בית המשפט קבע כי אם הגמלאי היה מעיין בתלוש הפנסיה שלו, הוא היה נוכח לדעת כי מדי חודש מנוכה מגמלתו סכום של כשישה שקלים עבור פוליסת ביטוח תאונות אישיות. אי לכך, נקבע כי היה מקום להטיל על המבוטח "חובת עיון בתלוש המשכורת או בתלוש הפנסיה".

      קראו עוד בתחום:

• האם התיישנות תביעת קטין שהוגשה מכוח פוליסת ביטוח תאונות אישיות?
• האם התאבדות הינה מקרה ביטוח כאשר מדובר בפוליסת תאונות אישיות?
• נפילה בגין רגל רדומה - בית המשפט דחה את תביעת הביטוח
• התיישנות בתביעות פוליסת ביטוח תאונות אישיות

דהיינו, אם הגמלאי היה מקיים את חובת העיון המדוברת, סביר להניח שהוא היה יודע על קיומה של הפוליסה. בית המשפט קבע כי האיזון הראוי לעניין זה היה יכול לבוא לידי ביטוי בכך שיוטל על הגמלאי "אשם תורם" ל"תוצאה שאירעה". במילים אחרות, מצד אחד נקבע כי חברת הביטוח לא הייתה יכולה להסתמך על ארגון "חבר" אשר ייידע את עמיתיו באשר לקיומה של הפוליסה ותנאיה. אך מצד שני היה ניתן לצפות כי הגמלאי יעיין בתלוש הפנסיה שלו ויעמוד על הניכויים החודשיים השונים. בית המשפט קבע כי הגמלאי יישא באשם תורם בשיעור של 25% לנזקיו. בסופו של היום, נקבע כי חברת הביטוח תשלם למבוטח תגמולים בסך כ-65,000 שקלים.

הערעור במחוזי: חברת הביטוח לא תפצה

חברת הביטוח הגישה ערעור על פסק הדין הנ"ל, וכך גם הגמלאי. שני הצדדים טענו כי לא היה מקום להחיל על מקרה דנן את סוגיית האשם התורם. המבוטח טען כי הוא היה זכאי למלוא התגמולים ללא ניכוי 25%, וחברת הביטוח טענה כי היא לא הייתה חייבת דבר בשל התיישנות התביעה. בית המשפט המחוזי בחן את טענות הצדדים וקבע כי יש לקבל את ערעורה של חברת הביטוח (לדחות את ערעור המבוטח).

המבוטח טען כי הוא לא היה אשם באי ידיעת עובדת קיום הפוליסה וזאת משום שהניכוי המדובר היה "סכום של שקלים בודדים שאין לצפות מאדם סביר שישים אליו לב". השופטת דחתה טענה זו. "מדובר בניכוי חודשי, במשך שנים, שבצידו הופיעה הערה ברורה כי עסקינן בניכוי עבור פוליסת ביטוח תאונות אישיות", נכתב בפסק הדין, "חזקה על אדם סביר שתשומת ליבו הייתה מוסבת לניכוי שוטף מסוג זה, גם אם המדובר בשקלים בודדים".

זאת ועוד, בפסק הדין נקבע כי ארגון "חבר" שלח לעמיתיו, לרבות לעמיתים כגון המבוטח (חברי "צוות" - אגודת גמלאי שירות הקבע של צה"ל), חוזר ובו פירוט אודות הסדר הביטוח. כמו כן, הוכח כי חברי הארגון קיבלו מדי שנה הודעה המציינת את קיומו של הביטוח.

לא זו אף זו, בשנת 2007, "חבר" רכש את הביטוח מחברת ביטוח אחרת (איילון) והודעה בעניין נשלחה לעמיתיו. דהיינו, הגמלאי היה יכול לדעת כבר בשנת 2007, וטרם התיישנות התביעה, כי הוא מבוטח בפוליסת ביטוח תאונות אישיות. אם לא די בכך, הודעה בעניין זה נשלחה לעמיתי "צוות" בביטאונם מאותם חודשים. "מכלול הנתונים לעיל העלה כי מתחייבת המסקנה, בדיוק כפי שקבע בית משפט קמא, כי במאמץ סביר המשיב היה יכול לדעת כי הוא מבוטח בביטוח נשוא התביעה. משכך, איני סבורה כי יש להטיל על המערערת אחריות כלשהי לתוצאת אי העיון של המשיב", קבעה השופטת.