הוכחת קשר סיבתי בין מות עובד לבין פגיעה בעבודה - תביעה לקצבת תלויים

דרגו את המאמר

סעיף 131 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, קובע כי כאשר עובד נפטר כתוצאה מפגיעה בעבודה, המוסד לביטוח לאומי ישלם לתלויים בנפטר קצבת חודשית. מדובר בקצבה אשר נקראת "קצבת תלויים". על מנת שתקום לתלויים הזכות לקצבה זו, מוטל עליהם להוכיח את התקיימותם של שלושה תנאים מצטברים. ראשית, עליהם להוכיח כי אירעה פגיעה בעבודה. שנית, יש להוכיח כי המבוטח נפטר. שלישית, יש להוכיח את הקשר הסיבתי שבין הפגיעה בעבודה לבין פטירת העובד.

      קראו עוד על קצבת תלויים:

• הכרה במוות בגין תקיפת חיידק אלים כתאונת עבודה

• האם אלמנה אשר חיה עם ידוע בציבור זכאית לקצבת תלויים?

• מבוטח נפטר בגין התקף אסטמה, האם בני המשפחה יזכו לקצבת תלויים?
• תביעה עבור קצבת תלויים - המנוח היה מלצר אשר השתכר מקבלת טיפים

לעיתים, תאונות עבודה גורמות באופן מיידי למותו של המבוטח. במקרים כגון דא, זכותם של התלויים לקצבה הינה כמעט מוחלטת. עם זאת, ישנם מקרים מורכבים יותר אשר יוצרים מחלוקות בין משפחתו של המנוח ובין המוסד לביטוח לאומי. לדוגמא, מבוטח אשר נפגע בעבודה אך נפטר רק בשלב מאוחר יותר או מבוטח אשר סיבת פטירתו הייתה קשורה לעבודה, אך גם לגורמים אחרים (וקיימת מחלוקת בנוגע לחלק של כל אחד מהגורמים הנ"ל). הלכה פסוקה היא כי במצבים מורכבים אלה יש לבחון את הקשר הסיבתי בין מות המבוטח ובין הפגיעה באופן מעמיק.

השלבים לבחינת הקשר הסיבתי

בחינת הקשר הסיבתי במקרים אלה נעשית בשני מישורים/שלבים - עיקרי ומשני. בתחילה, נבחן עצם קיומו של קשר סיבתי כלשהו בין המוות לבין הפגיעה בעבודה. הוכחה זאת דורשת תימוכין במסמכים רפואיים והצגת תשתית רפואה מספקת. לאחר שהוכחה התשתית הרפואית, יש לעבור לשלב המשני ובמסגרתו נבחנת "מידת ההשפעה" של הפגיעה בעבודה על מות המבוטח.

שלב משני זה יוצא מנקודת הנחה כי למרות שהתקיים קשר סיבתי בין הפגיעה לבין המוות, ישנם גם גורמים נוספים אשר השפיעו על התפתחות האירועים באופן הנ"ל. כעת, יש לעמוד על המשקל אשר היה לפגיעה בעבודה אל מול הגורמים האחרים. הלכה פסוקה היא כי משקל זה צריך להיות ב"מידה משמעותית" ואין די ב"מידה מסוימת".

פסיקותיהם של בתי הדין לעבודה בתחום זה הינן מעט מעורפלות. דהיינו, לא נקבעו "ערכים ברורים" ולא אחת ניתנו פסיקות אשר נראות לכאורה סותרות זו את זו. אי לכך, ניתן אפוא לומר כי כל מקרה נבחן לגופו ובהתאם לנסיבות הרלבנטיות היושבות בבסיסו. בפסק דין ארוך ומקיף אשר ניתן בסוגיה זו, בעב"ל 654/05 בטי גונן – המוסד לביטוח לאומי, השופט שמואל צור התייחס לערפול זה:

"ספק בליבי אם יש צורך או הצדקה לקבוע לוח ערכים מדויק ואמפירי לשם עמידה על מידת השפעת תאונת העבודה על מותו של העובד מבחינת זכאות התלויים בו לגמלה. אין ספק, קביעתו של לוח ערכים כגון דא יכולה בהחלט להקל על הבחינה המשפטית והרפואית לשם קביעת הקשר הסיבתי בו עסקינן", כותב צור, "עם זאת, קביעה כאמור עלולה גם להיות נגועה במידה של שרירותיות וייתכן כי עדיף להותיר מרחב מסוים של שיקול דעת, הן למומחה הרפואי והן לערכאת השיפוט".

השופט צור הוסיף, בפסק דינו הנ"ל, כי המילה "משמעותי" לא משקפת בהכרח סיבתיות ברמה של 50% ומעלה (דהיינו, קיומה של סיבה "עיקרית" או "דומיננטית"). משקלה של הפגיעה בעבודה, לשם קיומו של הקשר הסיבתי הדרוש בסוגיות כגון דא, חייב להיות רב (או למצער שווה) למשקלם של הגורמים האחרים. "למשל", כותב השופט צור, "במקרה בו מותו של מבוטח פלוני היה בגין שלוש סיבות, ומשקלה היחסי של הפגיעה בעבודה על המוות עלה כדי שליש, ניתן לקבוע כי לעבודה הייתה השפעה משמעותית על המוות ונוצר הקשר הסיבתי הדרוש".