דחיית בקשת בני משפחתו של מחבל לקבלת קצבת שאירים מביטוח לאומי
| דרגו את המאמר |
|
דחיית תביעת בני משפחתו של מחבל לקצבת שאירים
בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ביטל אמש (4.11) פסק דין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, ובמסגרתו זכו בני משפחתו של מבצע פיגוע לקצבת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי. אי לכך, נקבע כי האלמנה ובנותיה לא תזכינה לקצבה מהמדינה וזאת בשל נסיבות מותו של המנוח.
קראו עוד בתחום:
אבי המשפחה המנוח נורה למוות על ידי מאבטחים בירושלים באוגוסט 2007, וזאת לאחר שניסה לחטוף את נשקו של אחד מהם. השופטת בבית הדין האזורי, מהא סמיר עמאר, קבעה כי לא הוכח שמעשיו של המנוח היו על רקע לאומני. אי לכך, נקבע כי היות וייתכן והמעשה היה על רקע פלילי, לא היה מקום לשלול את קצבת השאירים מהמשפחה. בית הדין הארצי לעבודה, בפסק דין שניתן על ידו, הפך את החלטת בית דין קמא.
"פיגוע לאומני - ללא ספק"
סגן הנשיאה, השופט יגאל פליטמן, כתב בפסק הדין כי מסקנתו של בית הדין האזורי לא התיישבה עם מכלול נסיבות המקרה. ראשית, השופט קבע כי המנוח היה בעל קשרים עם התנועה האסלאמית והוא ניסה לבצע את חטיפת הנשק לאור יום, מידי מאבטח ולעיני חבריו. כמו כן, זמן קצר לאחר שהמנוח חטף את נשקו של המאבטח, הוא דרך אותו וכיוון לעבר המאבטחים. פליטמן קבע בפסק דינו כי אין ספק שלא ניתן להוכיח כל עניין פלילי במעשה הנ"ל.
זאת ועוד, לאחר פטירתו של המנוח, ארגונים אסלאמיים פרסמו הודעות מטעמם לפיהם המנוח הינו "שהיד" אשר ביצע פיגוע לאומני כנגד יהודים בעיר העתיקה בירושלים. יתרה מכך, במסגרת הליך שהתנהל בעניינו של המנוח בבית המשפט השלום בירושלים, נקבע כי הריגתו של האחרון הייתה מוצדקת וזאת משום שהוא הווה "סכנה מוחשית לשלום הציבור". המשפחה לא הגישה ערעור על הכרעת הדין הנ"ל.
לסיכום,
בית הדין הארצי קבע כי התנהלותו של המנוח ביום הריגתו לא הייתה התנהלות אשר מאפיינת ביצוע מעשה גניבה פלילי. הודגש כי כאשר אדם מבקש לבצע גניבת נשק לאור יום, באופן בו האדם החמוש ירגיש בחטיפה וכך גם המאבטח שלידו, סביר בהחלט להניח שמדובר בניסיון לבצע פיגוע. זאת ועוד, בית הדין הארצי לעבודה קבע כי האלמנה ובנותיה לא השכילו להוכיח מדוע המנוח היה צריך לגנוב את האקדח ומה הייתה העילה הפלילית מאחורי המעשה.
השופט עמרם רבינוביץ' הצטרף לדברים בקובעו כי היה ניתן להבין את מהות המעשה על פי סופו. דהיינו, חטיפת הנשק ודריכתו כלפי המאבטחים הוכיחה את כוונתו של המנוח בעת ביצוע הפעולה. השופטת, לאה גליקסמן, קבעה אף היא באופן נחרץ "אין ספק - אירוע לאומני".
