המועד הקובע לצורך חישוב מענק נכות מעבודה

דרגו את המאמר

להלן פסק דין אשר עניינו מחלוקת בנוגע לפרשנות הוראות סעיפים 107 ו-296(ב) לחוק הביטוח הלאומי. מדובר בתביעה אשר עסקה במועד הקובע לצורך חישוב מענק נכות מעבודה. האם המועד לעניין זה צריך להיות מועד תחילת הנכות, או מועד ההכרה בתביעת המבוטח לדמי פגיעה. העובדות הרלבנטיות במקרה דנן היו כדלקמן:

1. התובע עבד במפעל וביולי 1993 הוא נפגע בעבודתו בתאונת עבודה.
2. 15 שנה לאחר מכן, התובע הגיש לביטוח הלאומי תביעה להכיר בפגיעה ממנה הוא סובל כפגיעה בעבודה.
3. הביטוח הלאומי הכיר עקרונית בפגיעה כתאונת עבודה. עם זאת, נקבע כי נוכח השיהוי הרב בהגשת התביעה, התובע לא זכאי לדמי פגיעה.
4. מספר ימים לאחר מכן, התובע הגיש תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה. לאחר כחודש, וועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי קבעה כי התובע סובל מנכות בשיעור של 10% מאז שנת 1993
5. בעקבות החלטת הוועדה הרפואית, הביטוח הלאומי הודיע לתובע כי לא ישולם לו מענק עבודה משום שהתביעה לתשלום מענק זה הוגשה בשיהוי ניכר.

במסגרת ההליך דנן, ב"כ התובע טען כי האחרון הוכר כנפגע עבודה רק בשנת 2008, 15 שנים לאחר האירוע, ועל כן התביעה לא הוגשה בשיהוי. בא כוחו של התובע הוסיף כי הוא היה ער לפסק דין אשר ניתן בעניין זה בעבל 96/03 דוד פריג' נגד המוסד לביטוח לאומי, אך לא היה מקום להחיל את הפסיקה שניתנה בעניין פריג' על עניינינו. לדבריו, העובדות בין המקרים היו שונות.

      קראו עוד בתחום:

• תאונת עבודה במהלך תקופת מאסר וזכאות לדמי פגיעה או גמלת נכות מעבודה
• מסלול זכויות לפי חוק ביטוח לאומי שולל את זכאותו של נכה צה"ל למענק נכות

עורך דינו של התובע הוסיף גם כי היות ומרשו הינו תושב השטחים, הוא לא היה יכול להופיע במשרדי הביטוח הלאומי ולעמוד על זכויותיו. הביטוח הלאומי הפנה להלכה הפסוקה (בעניין פריג') וטען כי המועד בו נוצרה עילת התביעה היה בשנת 1993 ולא עם ההכרה בתובע על ידי הוועדה הרפואית. אי לכך, נקבע כי מדובר בשיהוי רב אשר הצדיק את דחיית התביעה.
המסגרת המשפטית

המסגרת המשפטית אשר פרשנותה עמדה במחלוקת בין הצדדים הייתה - כאמור לעיל - מועד היווצרות עילת תביעה לגמלת הנכות מעבודה לפי סעיפים 107 ו-296(ב) לחוק הביטוח הלאומי.

סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי כאשר מוגשת תביעה לגמלה בשיהוי של למעלה מ-12 חודשים מהיום בו נוצרה "עילת התביעה", והמוסד לביטוח לאומי קובע כי התובע היה זכאי לגמלה בעבור התקופה שקדמה להגשת התביעה, הגמלה תשולם בעבור תקופה של עד 12 חודשים מיום הגשת התביעה. במקרים בהם מדובר במענק או גמלה שאינם משולמים בעבור תקופה מסוימת, אלה לא ישולמו אלא אם התביעה בגינם הוגשה בתוך 18 חודשים מהיום בו נוצרו "התנאים המזכים בגמלה".

סעיף 107(א) לחוק קובע כי נכה עבודה זכאי לקבל מהמוסד לביטוח לאומי מענק נכות מעבודה בסכום אשר מתקבל מהכפלת קצבה חודשית ב-43. עם זאת, במידה והתביעה לגמלה הוגשה רק לאחר שחלפו 12 חודשים מהחודש שבו נוצרו "התנאים המזכים במענק", המענק ישולם על אף האמור בסעיף 296(ב), ובלבד שסכום המענק יופחת בסכום השווה לקצבה חודשית בגין כל חודש שיהוי. יודגש כי מדובר בנוסחו של החוק לאחר תיקון שהוכנס אליו בשנת 2003.

במילים אחרות, החוק קובע כי כאשר תביעה לגמלת כסף מוגשת לאחר שחלפו 12 חודשים מהיום בו נוצרה "עילת התביעה", המוסד לביטוח לאומי איננו חייב לשלם למבוטח גמלה בעבור תקופה של למעלה מ-12 חודשים מהגשת התביעה. עם זאת, כפי שניתן לראות לעיל, סעיף 107(א) קובע חריג לכלל זה. על פי סעיף זה, ניתן לקבל גמלה כמענק נכות גם אם התביעה הוגשה לאחר 12 חודשים, אך זאת תוך הפחתת סכום השווה לקצבה חודשית בגין כל "חודש שיהוי".

הלכה פסוקה היא כי בניגוד לזכאות לתשלום גמלה, זכאות לגמלה משמעותה כי התובע ענה על התנאים המזכים הקבועים בדין. דהיינו, ניתן לראות את ההפרדה בין "המועד בו נוצרו התנאים המזכים במענק", לבין "המועד בו נקבעה דרגת הנכות על ידי הוועדה הרפואית". המועד בו נוצרו התנאים המזכים הינו למעשה המועד בו הייתה אפשרות שוועדה רפואית תקבע למבוטח דרגת נכות.

בית הדין הארצי לעבודה קבע בפסיקתו כי במקרים בהם מדובר בתביעה להכרה בתאונה כתאונת עבודה, עילת התביעה קמה במועד התאונה. כמו כן, נקבע כי במקרים בהם עסקינן בתביעה להכרה במחלת מקצוע או פגיעה מכוח תורת המיקרוטראומה (ובהעדר זכות לדמי פגיעה), עילת התביעה קמה במועד תחילת הנכות (שאז קמה הזכאות לגמלה).

מן הכלל אל הפרט

במקרה דנן, הפוסק הרפואי קבע כי התנאים המזכים במענק נוצרו בשנת 1993. דהיינו, 12 חודשים ממועד זה חלפו בשנת 1994. עם זאת, תביעתו של המבוטח לקביעת דרגת נכות הוגשה רק כעבור כ-14 שנה, בדצמבר 2008. אי לכך, נקבע כי יש לדחות את התביעה. בית הדין לעבודה לא קיבל את גישתו של התובע לכך שהמועד להגשת התביעה לתשלום גמלת הנכות התחיל מהיום בו הוכרה הפגיעה בעבודה.

כמו כן, נדחו טענות ב"כ התובע לכך שמרשו לא היה יכול להגיש את התביעה בשל מקום מגוריו. "לא מצאנו ממש בטיעון לפיו מאחר והתובע הינו תושב השטחים נמנע ממנו להגיש את תביעותיו ולהופיע במשרדי הביטוח הלאומי", נכתב בפסק הדין. הודגש כי "התובע ידע לנהל את תביעתו בהליכים המקבילים כבר עם הולדת העילות הרלבנטיות והיה כל אותו זמן מיוצג על ידי עורך דין מטעמו".