הבטחת הכנסה לאישה בדואית כאשר בעלה נשוי לשתי נשים נוספות

דרגו את המאמר

הבטחת הכנסה בחברה הבדואית ושאלת קיום משק בית משותף

ב"ל 35907-07-11

חוק הבטחת הכנסה הינו חוק בעל מטרה סוציאלית - להבטיח הכנסה דרושה לכל אדם בישראל, כאשר זה איננו מסוגל לכלכל את עצמו. סעיף 6 לחוק זה קובע כי כאשר מדובר בבני זוג הזקוקים להבטחת הכנסה, תשולם להם גמלה אחד בלבד. בני זוג לעניין חוק הבטחת הכנסה יכולים להיות גם בני זוג שאינם נשואים אך הם ידועים בציבור.

      קראו עוד על הבטחת הכנסה:

• האם סטודנט במשרה חלקית זכאי להבטחת הכנסה?
• אם חד הורית לא תקבל הבטחת הכנסה בגין לימודים
• עזרת קרובים, האם תפגע בגמלת הבטחת הכנסה?
• חצר עודפת אינה נכס מכניס המביא לקיזוז גמלת הבטחת הכנסה
• העובדת לא סירבה להתקבל לעבודה ותקבל גמלת הבטחת הכנסה

בישראל, חיים כיום כ-200,000 בדואים. מדובר במגזר בעל מסורת שמרנית אשר על התא המשפחתי שלו חלים כללים ייחודים. למעשה, כללים אלה מפרידים בין "התא המשפחתי הבדואי" לבין התאים המשפחתיים במגזרים האחרים באוכלוסייה הישראלית. הנשיא (בדימוס) סטיב אדלר, סקר את התופעה הנ"ל בהרחבה במאמר פרי עטו משנת 1995, "האישה הבדווית והבטחת הכנסה במשפחה הפוליגאמית".

נושא זה זכה להתייחסות רחבה גם בפסיקות אשר התקבלו בבתי הדין לעבודה. הכללים אשר יש להחיל על תביעות להבטחת הכנסה בחברה הבדואית, הונחו בדב"ע מ"ט/ 04-136 עזיזה אלעביד נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ב 309 שניתן בבית הדין הארצי לעבודה. על פי פסיקת בית הדין הארצי, כאשר עולה הצורך לבחון את התא המשפחתי המשותף בחברה הבדואית הפוליגמית, שומה על השופט להתחשב בנסיבות המיוחדות הנוגעות למגזר זה. פעמים רבות, הבעל לא נמצא עם אישה אחת אלא מחלק את "זמנו" בין מספר נשים. אי לכך, קביעת "משק בית משותף" נעשית על בסיס השאלות הבאות:

1. האם בני הזוג גרים ביחד באותו הבית?
2. האם הם גרים בסמוך זה לזו?
3. במידה ובני הזוג התגרשו, האם מעמדה של האישה השתנה מחמת הגירושין?
4. האם האישה הוצאה מחיק המשפחה?
5. האם אבי הילדים משלם מזונות עבור בניו ובנותיו הקטינים?

דוגמא לפסק דין

בית הדין לעבודה דחה תביעה של אישה המשתייכת למגזר הבדואי להבטחת הכנסה, וזאת למרות טענה בדבר "פרידה מבעלה". האישה הודתה כי היא ובעלה לא התגרשו, והיא אף ציינה כי היא מתגוררת באותו הבית ביחד עם הגבר. עם זאת, לטענתה, בעלה והיא פרודים. בית הדין לעבודה בחן את נסיבות המקרה וקבע כי דין התביעה להידחות. השופט, יוסף יוספי, קבע בפסק הדין כי הוא קיבל את החלטתו על בסיס מספר שיקולים כגון:

1. סתירות בנוגע למועד הפרידה - בטופס התביעה לביטוח לאומי נטען כי האישה נפרדה מבעלה בשנת 2009. עם זאת, במסגרת התצהירים בבית הדין לעבודה, האישה והעדים מטעמה טענו כי הפרידה התרחשה כבר בשנת 2008.
2. סיבת הפרידה - התובעת לא השכילה להוכיח מה הייתה סיבת "הפרידה". בעניין זה הוצגו שורה של גרסאות שונות, ואף סותרות.
3. תיאור הבית - התובעת טענה כי היא גרה בבית בקומה הראשונה, עם ארבעת מילדיה, ואילו בעלה גר בקומה העליונה ביחד עם שני נשים וילדיהם (11 במספר). בית הדין לעבודה ציין כי הקומה העליונה קטנה הרבה יותר מהקומה הראשונה. השופט הביע תמיהה מדובר הבעל יעבור לגור בשטח קטן הרבה יותר, וישאיר לתובעת את הקומה הראשונה המרווחת. כמו כן, ניכר כי התובעת והעדים מטעמה ביקשו לטשטש את גודל הבית. דהיינו, הנסתר היה רב על הגלוי, ודי לחכימא ברמיזה.
4. הגשת תביעת גירושין - התובעת לא הצליחה להציג טענה משכנעת לשאלה - "מדוע היא לא הגישה תביעת גירושין כנגד בעלה". דברים אלה נאמרו ביתר שאת כאשר הוכח שהתובעת הגישה תביעת מזונות כנגד הבעל, אך לא ביקשה להתגרש ממנו.